Page 334 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 334
ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
היכל ה ָּכ ִהי ַּנא לבין עליבותו הדהויה צבטה את ליבו .מראה כפר הולדתו
המהוה גרם לו להבין כי קנס נוסף יהא עליו לשלם על העזתו לצאת ולחקור
חיים אחרים ,הידיעה כי חיים אלו קיימים במציאות .לא רק בחלומותיו
שלו או באגדות המסופרות סביב למדורות אלא מציאות מוחשית
המתקיימת במרחק שבועות רכיבה ספורים מ ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא .עם הידיעה הזו
ייאלץ להמשיך את חייו כאן ,בכפר.
הוא האץ פסיעותיו ,מקווה כי ככל שיקדים לחזור אל בית אביו תפחת
עוצמתו המצמיתה של הגעגוע וליבו יאלץ להשלים עם הכרעת שכלו .הוא
ייחל כי חיבוקה של אמו וריחות תבשיליה יכבו ,כמים חיים ,את הגצים
המסוכנים המהבהבים עדיין ברמץ חלומותיו אודות ה ָּכ ִהי ַּנא ואודות בתה.
כשהגיע אל רחבת העפר לפני פתח ה ָּח ְׁפ ַּרה ,לא פנה במורד ה ְׁס ְׁק ִעי ָּפה339
אלא הקיף את דלת הכניסה והציץ מבין השיחים אל חצר ה ָּח ְׁפ ַּרה למטה.
כפי שקיווה ,לא ראה את אביו בחצר ה ָּח ְׁפ ַּרה והניח כי נמצא הוא בבית
המדרש .בחצר היו רק אמו אשר טחנה שעורים בעלי ומכתש ו ְׁק ִני ְׁד ַּלה,
אחותו הקטנה ,שכיבדה את עפר החצר במטאטא זרדים גדול' .כאילו דבר
לא התרחש' ,חשב והופתע מעומק הכרת התודה שהרגיש .עולמו הישן
המשיך לנוע באיטיות על צירו ללא הפרעה ,מנותק ,מוגן ובלתי-פגיע.
ִמש ְׁברי התקוות והאסונות אשר שטפו וסערו סביבו בשלוש החודשים
האחרונים ,לא ערערו את עולמו הישן שנותר ממתין לו ,איתן ,מוכר
ושגרתי .לאחר שהות קצרה בנקודת התצפית הרגיש כי הוא מוכן ,פתח את
דלת הכניסה והחל לרדת ב ְׁס ְׁק ִעי ָּפה ואפלוליותה זרה לאישוניו שהורגלו
בשמש ַא־ ַּס ְׁח ָּרּא .אולם את אשר החסירו עיניו ,השלימו רגליו אשר זיהו
בקלות את תבנית קרקע המחילה המוכרת .כשראה את האור שבקצה
המחילה ,החיש מצעדו ויצא בחיוך רחב אל חצר ה ָּח ְׁפ ַּרה ,מכין עצמו
ִ 339נ ְק ַבת הכניסה ל ָּח ְפ ַרה
324
