Page 338 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 338

‫ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה‬  ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫כגבר אשר ידע צער ואת שבט ֶע ְׁב ָּרת הבורא הכיר‪ .‬לב ָא ָּדם ְׁי ַּחשב ַּד ְׁרכ ֹּו וה'‬
‫ָּי ִכין ַּצ ֲעד ֹּו‪ '345‬המשיך ִרי ִבי ִישּו ַּע‪' ,‬עשה ַּה ָּש ַּמ ִים ִב ְׁתבּו ָּנה הוא שסיבב את‬
‫המאורעות כך שתישבר יוהרתך‪ִ .‬ל ְׁפני ֶש ֶבר‪ָּ ,‬גא ֹּון ְׁו ִל ְׁפני ִכ ָּשל ֹּון‪ֹּ ,‬ג ַּבּה רּו ַּח‪.346‬‬
‫רק לאחר ש ִי ַּשח ָא ָּדם ַּו ִי ְׁשּ ַּפל ִאיש‪ ,‬ידע את אפסות שכלו ויבטל עצמו בפני‬
‫חוכמת הבורא‪ .‬הצרות והאסונות אשר באו עליך‪ ,‬יאפשרו לך להבין צערם‬
‫וסבלם של בני הכפר‪ .‬שבר גאוותך יביא לענוות ההכרה כי רק ְׁב ִס ַּי ְׁע ָּתא‬

                  ‫ִד ְׁש ַּמ ָּיא תוכל להרחיק את הרוע האורב לצאן מרעיתך‪.‬‬
‫חלקה האחרון של תוכחת אביו‪ ,‬קשוחה ולא סלחנית ככל שהייתה‪ ,‬נתן‬
‫מעט תקווה בליבו השבור של ָּב ֲע ַּדאש‪ .‬אולם‪ ,‬ידע‪ ,‬תקוותו תלויה‬

           ‫בנוכחותו של אביו‪ .‬בכל הידע והחוכמה שעליו ללמוד ממנו‪.‬‬
‫' ַּס ָּמא ְׁח ִני ַּיא־בּו ַּיא‪ ,'347‬אמר בעיניים מושפלות‪' ,‬אינני רוצה חלילה לחטוא‬
‫שוב ביהירות‪ ,‬אולם אני מקווה כי טעות בידך וכי עוד ימים רבים תהייה‬
‫אתנו‪ .‬אינני חושב שאוכל לשאת בעול שמניח אתה על כתפי מבלי שתעמוד‬

                                                  ‫לצדי ו ַּתחנוך אותי'‪.‬‬
‫'בגרת מאוד בשלושת החודשים שחלפו ואני בטוח שאתה מבין בדיוק‬
‫כמוני כי ספורים ימי' אמר ִרי ִבי ִישּו ַּע בקול מפוכח נטול רחמים עצמיים‪,‬‬
‫'אל תבזבז את זמני במילות נחמה ריקות ותקוות שווא‪ .‬התמקד במשימה‬
‫העומדת בפנינו‪ ,‬להשלים את כל החסר בלימודך ולצייד אותך בכלים‬

                                         ‫הנחוצים לך למילוי תפקידך'‪.‬‬

                                                                         ‫‪ 345‬משלי‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ט'‬
                                                                       ‫‪ 346‬משלי‪ ,‬ט"ז‪ ,‬י"ח‬

                                                                           ‫‪ 347‬סלח לי אבי‬

                                              ‫‪328‬‬
   333   334   335   336   337   338   339   340   341   342   343