Page 351 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫'ובכן' ענה סּו ָּמא ִני ְׁסרּור 'לא חייבים דווקא ִרי ִבי בעל משפחה‪ .‬המשרה‬
‫יכולה להיות הזדמנות מצוינת ל ִרי ִבי צעיר ורווק אשר יוכל להתחתן‬
‫במשפחה נכבדת בכפר שתוכל גם לפרנס אותו ולאפשר לו לעסוק בתורה‬

‫מתוך יישוב הדעת'‬
‫באותו רגע הבינה ָּרחל את הסיבה האמתית למהלכו של סּו ָּמא ִני‪ .‬בת‬
‫בוגרת הייתה לסּו ָּמא ִני ְׁסרּור ושמה ִדי ָּנה‪ .‬בכפר הקטן‪ ,‬בו איש לא הצליח‬
‫להסתיר סודות מרעהו‪ ,‬ידעו כולם על המרורים שהאכילה הנערה המפונקת‬
‫את אביה ואימה‪ .‬שכני משפחת ְׁסרּור שמעו לא אחת כיצד הייתה גוערת‬
‫באביה על המתנות העלובות וחסרות הערך‪ ,‬לטעמה‪ ,‬שהביא לה‬
‫מנסיעותיו‪ .‬כיצד ממרה היא בחוצפה את פי אימה‪ ,‬מ ָּזא ַּלה ְׁסרּור שפלת‬
‫הרוח‪ ,‬אשר חיה בין פטיש עריצותו של סּו ָּמא ִני וסדן רשעותה של ִדי ָּנה‬
‫אשר רדתה באמה כבמשרתת ומעולם לא נקטה אצבע כדי לעזור לה‬
‫בניקיון ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ .‬מעולם לא ראה אדם את ִדי ָּנה מטפסת במעלה אל הכפר‬
‫עם כד המים שנשאבו מן המעיין‪ .‬אף בימי שישי‪ ,‬בהם היו יוצאות נשות‬
‫הכפר לקושש עצים‪ ,‬נושאות על ראשן בחזרה חבילות עצים כבדות‪ ,‬ערך‬
‫חמישים סאה משקלן‪ ,‬נפקד מקומה של ִדי ָּנה‪ .‬במקרים הנדירים בהם העזה‬
‫מ ָּזא ַּלה ְׁסרּור לבקש ִדי ָּנה עזרה במטלה כלשהיא‪ ,‬הייתה זו מטיחה בה‬
‫עלבונות ומילים קשות אשר הבעירו את אזני השכנות ב ָּח ְׁפר ֹּות הסמוכות‪.‬‬
‫על אף שקשה היה להן לחזור על דבריה הקשים של ִדי ָּנה‪ ,‬גילו השכנות‬
‫אחריות חברתית והפיצו המידע המזעזע הלאה‪ .‬שכן‪ ,‬כיצד יהיו ישראל‬
‫ערבין זה לזה אם לא ידעו על המתרחש בבתי שכניהם לכפר? כך הגיעה‬
‫ִדי ָּנה לשנתה השמונה‪-‬עשרה‪ ,‬גיל בו נשים צעירות מטופלות בשלושה או‬
‫ארבעה ילדים‪ ,‬והיא יושבת בבתוליה בבית הוריה ומטילה מררתה עליהם‪.‬‬
‫עשירה ככל שהייתה משפחת ְׁסרּור‪ ,‬אף משפחה בכפר לא הסכימה לחתן‬

‫את בנם עם אישה עצלנית ומרדנית ולהכניס צרה אל ביתם‪.‬‬
‫לא לרווחת בני הכפר דאג סּו ָּמא ִני ולא להגנתם‪ ,‬הבינה כעת ָּרחל וכעסה‬
‫על עצמה שהתמהמהה להבין זאת‪ .‬ראש הקהל המנוול מתכוון לסחור‬
‫בכהונת ה ִרי ִביּות בעבור גאולת ביתו משממון בתוליה ובאותו מהלך נבזי‪,‬‬

‫‪341‬‬