Page 346 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 346
ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
כדי לצאת ידי חובת ניחום אבלים והכריזה כי משפחת ַּנ ֲע ָּמן תשב ֹּות את
ַּש ַּב ָּתּה ב ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון .כעובדה ,לא כשאלה .זמן קצר לאחר מכן
נכנס אל ה ָּח ְׁפ ַּרה שם-ט ֹּוב ַּנ ֲע ָּמן ,מזיע וקצר נשימה ,גורר אחריו פרד משא
עמוס בקדרות תבשיליה של ָּמאח ֹּו ואחריו ְׁמ ַּח ְׁמר ֹּות ָּר'א ְׁל ַּיה ו ְׁכ ִמי ַּסה בנותיו.
כל אותה שבת עגומה טרחו בני ַּנ ֲע ָּמן סביב האבליםָּ .מאח ֹּו נצמדה
ל ָּרחל ,מאכילה אותה ומקשיבה לבכייה החרישיָּ .ר'א ְׁל ַּיה ו ְׁכ ִמי ַּסה שיחקו
עם ְׁק ִני ְׁד ַּלה והעסיקו אותה לבל תיפול לנטל על אמה ואילו סּוסּו ושם-ט ֹּוב
תמכו ב ָּב ֲע ַּדאש והכריחו אותם להשתתף בתפילות ובסעודות השבת למרות
שכל שרצה היה לזחול לכוך חשוך בפנים ה ָּח ְׁפ ַּרה ולא לצאת משם לעולם.
גם לאחר צאת השבת לא עזבו בני ַּנ ֲע ָּמן את ה ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון ולקחו
על עצמם את כל המשימות הנדרשות לקיום שבעת ימי האבל על מות
ה ִרי ִבי .שם-ט ֹּוב וסּוסּו ארגנו את התפילות המתקיימות ,כנהוג בימי
השבעה ,בבית האבלים ולא בבית הכנסתָּ .מאח ֹּו ניהלה ביד רמה את קליטת
תרומות המזון והארוחות אשר נדבו נשות הכפר ,מתזמנת ומתכננת לבל
יגיעו עשרות קדירות ביום האחד ובמשנהו יוותרו האבלים רעבים.
למנחמים הרבים אשר הגיעו מכל רמת־ההר הגישו ָּר'א ְׁל ַּיה ו ְׁכ ִמי ַּסה מיני
תקרובת ,שקדים ותמרים כעכים מתוקים וכדי מים צוננים .ובהביאם פרי
או כעך אל פיהם ,היו המנחמים מברכים בקול רם הנשמע בכל חצר ה ָּח ְׁפ ַּרה
והיו כל הנוכחים עונים אחריהם אמן ,מקדישים את זכות הברכה לעילוי
נשמת ה ִרי ִבי ,אל־ ַּמ ְׁרחּום.354
שכנים וחברים ,פלאחים ו ֻטו ָּוא ִפין ,קרובים ו ִרי ִבי ִין מכפרים רחוקים ,כולם
השתוקקו להכיר את יורשו של ִרי ִבי ִישּו ַּע ,הפרחח המושמץ אשר ברח
ממשפחתו ,שבר את ליבו של אביו ועתה עתיד לשאת בעול ה ִרי ִביּות של
ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא .למבוגרים לא הייתה כל בעיה לפנות ליורש הצעיר דרך כבוד.
כדאמרי אינשי ' ַּת ֲע ָּלא ְׁב ִע ְׁדניּה ְׁס ִגיד ליּה' ,אם עלה השועל למלכות,
השתחווה לו .אולם דווקא חבריו של סּוסּו אשר גדלו עמו והעריצו אותו
354המנוח (מילולית :המרוחם)
336
