Page 354 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 354
ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
מיואש אחרון' ,כיצד הם ,שלא הסכימו להשיא את בניהם ל ִדי ָּנה ,יסכימו
לקבלה כאשת ה ִרי ִבי? כיצד תמלא תפקידה כיד ימינו של ה ִרי ִבי ,זו
התומכת וסועדת את נשות הכפר ומשמשת אוזן קשבת לצרות ליבן? האם
תאפשר ִדי ָּנה לבעלה את שלוות הנפש לה זקוק ה ִרי ִבי כדי שיוכל להתפנות
לחוכמת הנפש?'
'אינני מודאג כלל' ענה סּו ָּמא ִני' ,אני בטוח שבהדרכת חמות מנוסה,
כשהיא רחוקה מבית אביה ומפינוקי אמה חסרת האופי ,תלמד ִדי ָּנה להיות
אישה טובה לבעלה ולמלא את תפקידה כאשת ה ִרי ִבי .אמת ,דרך ארוכה
לפניה בטרם תוכל להיות אשת ִרי ִבי טובה ,אבל האם אין זה בדיוק מצבו
של ָּב ֲע ַּדאש הצעיר? אנחנו' ,אמר סּו ָּמא ִני מצביע על עצמו ועל ָּרחל' ,את
ואני ,נישא בעול חניכתם .אני אחנוך את בנך בדרכי הנהגת הקהל ואת
תהפכי את ביתי לאשת חיל הראויה להיות אשת ִרי ִבי'.
ָּרחל הרגישה חולשה בכל גופה .היא השפילה עיניה לארץ ושתקה במשך
רגעים ארוכים .סּו ָּמא ִני המיומן בשיחות סחיטה מעין אלו זיהה כי בנקודת
זמן זו מוטב להפסיק את הלחץ על קורבנו ולהניח לה לעכל את חוסר
הברירה שלה בעצמה .הוא התנצל ונטל פרידתו בשל השעה המאוחרת.
בסיום השיחה עם סּו ָּמא ִני ,ניגשה ָּרחל להודות לכל השכנות שסייעו
בפינוי סעודת האזכרה .רק משעזבה אחרונת השכנות את ה ָּח ְׁפ ַּרה ,הרשתה
לעצמה לצנוח ,מותשת ,אל משכבה .למרות ההחלטה הקשה אשר ניצבה
לפתחה ,גברו העייפות והמתח והיא שקעה בשינה כבדה ועמוקה.
למחרת השכימה ָּרחל באשמורת הבוקר לטחון את השעורים די סיפוק
אכילת היום .בזמן שזימרה בשקט את השירים המיוחדים לטחינה ,אלו
שסגולה בהם להטיב את הקמח וטעמו ,נמנעה מלהרהר בבעיה העומדת
לפתחה .מאז ומתמיד הייתה שעה מוקדמת זו שמורה לה לעצמה בלבד.
היא הניחה לליבה להתאים דפיקותיו להלמות ה ֱע ִלי במכתש וקיבלה
לתוכה את קרני השמש הראשונות מבלי לחשוב על דבר מלבד יופיו של
השחר העולה .בשוב ָּב ֲע ַּדאש מתפילת השחר בבית הכנסת המתינה לו
344
