Page 349 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫משנואש סּוסּו מהניע את ָּב ֲע ַּדאש להיאבק על עתידו‪ ,‬הבין כי עליו לגייס‬
‫למשימה את ָּרחל ָּחיּון‪ .‬על אף מות בעלה‪ ,‬נותרה ָּרחל אחת הנשים החזקות‬
‫בכפר ולא ניתן יהיה להתעלם מקולה‪ .‬הוא חייב להתריע בפניה כעת‪ ,‬בטרם‬
‫יקרום המהלך עור וגידים ועדיין ניתן לסכלו‪ .‬לאחר שהקשיבה בשימת לב‬
‫לדברי סּוסּו‪ ,‬הסכימה ָּרחל ָּחיּון עם הערכתו את עוצמת האיום ההולך‬
‫ומתהווה לעתיד בנה ומשפחתה‪ .‬כאשר חיברו ָּרחל וסּוסּו את כל פיסות‬
‫המידע שאגרו שם‪-‬ט ֹּוב בבית‪-‬הכנסת ּו ָּמאח ֹּו בשיחותיה עם הנשים‪ ,‬הגיעו‬

‫יחד למסקנה כי המפתח לטיפול בהתנגדות ל ָּב ֲע ַּדאש הנו סּו ָּמא ִני ְׁסרּור‪.‬‬
‫מזה דורות החזיקה משפחת ְׁסרּור בזיכיון הבלעדי על הסחר ב ַּכ ְׁר ֹּכם‬
‫ברמת־ההר‪ ,‬זכיון אשר הפך את סּו ָּמא ִני‪ ,‬כאבותיו לפניו‪ ,‬לעשיר והחזק‬
‫בתושבי הכפר‪ .‬שנים רבות שימש כראש הקהל ב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ ,‬שיח' ֶאל־ ָּיאהּוד‬
‫בלשון ה ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים‪ ,‬והשתמש בכספו בתבונה רבה כמממן העיקרי של‬
‫תחזוקת בית הכנסת ושכרו של ה ִרי ִבי‪ ,‬אותה השלמה קטנה אך חיונית‬
‫להכנסותיו של ה ִרי ִבי מן השחיטות ומן ה ְׁק ִמי ָּעאת‪ .‬רוב תושבי הכפר‪,‬‬
‫איכרים קשיי יום ורוכלי סדקית קטנים‪ ,‬התקשו לשאת בעול אחזקת‬

‫הקהילה והשלימו עם שתלטנותו של סּו ָּמא ִני כדי ליהנות מכספו ‪.‬‬
‫סּו ָּמא ִני ְׁסרּור היה זה אשר ליבה את אש הספק שבערה בלב זקני הכפר‬
‫באשר ליכולתו של ָּב ֲע ַּדאש‪ .‬סבב שיחות קדחתני שערכה ָּרחל עם מכרותיה‬
‫ועם חלק מהזקנים גילה לה כי לא הסתפק סּו ָּמא ִני בהוצאת דיבתו של‬
‫ָּב ֲע ַּדאש רעה אלא עשה מעשה‪ .‬השיירה האחרונה אשר יצאה מן הכפר‬
‫לעיר הבירה נשאה עימה מכתב‪ ,‬עליו חתומים סּו ָּמא ִני עצמו‪ ,‬בתוארו‬
‫כראש הקהל‪ ,‬ושני זקנים מעושי דברו ובו פניה ל ִרי ִבי כ'אמּוס ְׁשלג כי יציע‬

‫מבין תלמידיו מועמדים צעירים למשרת ה ִרי ִבי של ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪.‬‬

‫במלאת שלושים יום לפטירת ִרי ִבי ִישּו ַּע‪ ,‬התקיימה בחצר ה ָּח ְׁפ ַּרה סעודת‬
‫האזכרה לעילוי נשמת ה ַּמ ְׁרחּום‪ .‬בתום הסעודה ניגשה ָּרחל ָּחיּון לסּו ָּמא ִני‬
‫ְׁסרּור שישב במעגל הזקנים ואמרה‪' ,‬במחילה‪ ,‬י ַּא‪-‬סּו ָּמא ִני‪ ,‬אולי אוכל‬

‫‪339‬‬