Page 347 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫כנער‪ ,‬לא ידעו כיצד עליהם לנהוג בו כעת‪ .‬האם לשמור מרחק של כבוד‬
‫מה ִרי ִבי המיועד או לחבק דרך קירבה את מנהיגם הפוחז מיני אז? האם‬
‫לתמוך בו כחברים נאמנים או להצטרף לרוב בני הקהילה התולים בו את‬

‫האשמה למותו בטרם עת של ִרי ִבי ִישּו ַּע הנערץ?‬

‫בתום שבעת ימי אבל ִרי ִבי ִישּו ַּע חזרו חבריו של ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬כשאר אנשי‬
‫הכפר‪ ,‬לסבלות יומם‪ .‬כיוון שטרודים היו עד צווארם בבניית חייהם‬
‫הצעירים‪ ,‬ברכישת מקצוע ובצבירת הרכוש הנדרש כדי לשאת אישה‪ ,‬לא‬
‫יכלו חבריו לשעבר להקדיש זמן או מחשבה לעניינו של ָּב ֲע ַּדאש ובחרו‬
‫פשוט להתעלם ממנו‪ .‬מבודד ומנותק נותר ָּב ֲע ַּדאש שקוע באבלו ּו ְׁמב ֹּוסס‬
‫באשמתו‪ .‬שבעת השבועות האחרונים‪ ,‬שלושה שבועות מהתקפת ה ָּג' ָּפא ָּרה‬
‫ועד לחזרתם לכפר‪ ,‬שלושה שבועות של לימוד עם אביו וסיעודו על מיטת‬
‫חוליו ועוד שבעת ימי האבל‪ ,‬היו רצף של אימה ופחד‪ ,‬ייאוש וקריסת‬
‫חלומות‪ ,‬לחץ וחרדה סחטו עד תום כוחות גופו ונפשו של ָּב ֲע ַּדאש שרבץ‬

‫בפינה אפילה ב ָּח ְׁפ ַּרה‪ ,‬מיואש וחסר כל חיוניות‪.‬‬
‫אולם סּוסּו סירב להניח לחברו לקרוס‪ .‬אף כי הבין ללב ָּב ֲע ַּדאש וידע עד‬
‫כמה זקוק הוא למנוחה‪ ,‬לשהות לאזור שוב כח‪ ,‬ידע סּוסּו כי הכניעה‬
‫לתשישות הנה בגדר מותרות ש ָּב ֲע ַּדאש אינו יכול להרשות לעצמו כעת‪.‬‬
‫עיני בני הקהילה נשואות אליו כעת בחשדנות בוחנת ועתידו‪ ,‬הניצב גם כך‬
‫על כרעי תרנגולת‪ ,‬עלול להיפגע קשות‪ .‬במהלך ימי השבעה הכריח את‬
‫ָּב ֲע ַּדאש לצאת מפינתו המעופשת ולהשתתף בתפילות שהתנהלו בחצר‬
‫ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ .‬גם בתום התפילות‪ ,‬כשרצה ָּב ֲע ַּדאש לזחול חזרה לכוכו האפל‪,‬‬
‫כפה עליו סּוסּו להישאר בחצר ולשוחח עם הגברים אשר התעכבו כדי‬
‫לקיים מצוות ניחום אבלים אולם לא פחות מכך‪ ,‬כדי לשוחח ולהתרשם‬
‫מה ִרי ִבי המיועד‪ .‬סּוסּו קיווה כי על אף הנזק שגרמה בריחתם לשמו הטוב‪,‬‬
‫אם ישוחחו אנשי הכפר עם ָּב ֲע ַּדאש וישמעו את אשר יש לו לומר‪ ,‬יכירו‬

‫במעלותיו וילמדו להעריך אותו‪.‬‬

‫‪337‬‬