Page 357 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫הבוטח ותבונת מילותיה‪ .‬חשב על ההבדל בין רכּות מבט ַּנ ֲע ָּמה שחדר‬
‫לעמקי ליבו לבין מבטה העויין והמתנשא של ִדי ָּנה‪ .‬בין קולה הצלול של‬
‫ַּנ ֲע ָּמה בשירתה ובין הצווחות הגסות העולות תדיר מה ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת‬
‫ְׁסרּור‪ .‬חלל אפל וקר נפער בתוך ליבו המתרוקן מחלומותיו ונערך להתמלא‬
‫באומללות חובותיו‪ָּ .‬רחל ובני ַּנ ֲע ָּמן הביטו מודאגים בפניו המיוסרות אולם‬
‫הוא התעשת וענה בביטחון‪' ,‬לא אכחש‪ ,‬אם אך בי היו הדברים אמורים‪,‬‬
‫טוב היה לי לסבול חרפת רעב מהינשא לבתו הרעה של המנוול‪ .‬אולם‬
‫מוטלת עלי חובת פרנסתך ופרנסת אחותי הקטנה ולא אוכל לראותכן‬
‫רעבות ללחם‪ .‬וגם לו יכולתי להביא אוכל ל ָּח ְׁפ ַּרה‪ ,‬בעבודה בשדה או‬
‫ברוכלות‪ ,‬איני יכול למעול בחובתי למורשת בית ָּחיּון‪ .‬על עגמת הנפש‬
‫שגרמתי לאבי‪ ,‬זו אשר הביאה עליו את מותו בטרם עת‪ ,‬לא זכיתי לכפר‬
‫בחייו ומשא זה יכביד על נפשי עד יום מותי‪ ,‬אולם עד אז אעשה כל‬
‫שביכולתי כדי לתקן את אשר עוויתי ואשר פגמתי‪ .‬איני משלה את עצמי‪,‬‬
‫בעיניים פקוחות צועד אני לבור של אומללות‪ ,‬אולם את הבור הזה‪ ,‬במו‬
‫איוולתי חפרתי ואין לי להלין אלא על עצמי‪ .‬אמרו לסּו ָּמא ִני ְׁסרּור כי אשא‬

‫את בתו לאישה‪'.‬‬
‫ָּרחל אשר לא רצתה לראות שוב את הזחיחות על פניו של סּו ָּמא ִני שלחה‬
‫את שם‪-‬ט ֹּוב לבשר לו על ההחלטה‪ .‬למרות חששותיו של שם‪-‬ט ֹּוב‪ ,‬לא‬
‫ניסה סּו ָּמא ִני למתוח את החבל ולשחק משחקים והודיע מייד כי מודה הוא‬

‫ל ָּרחל על החלטתה הנבונה ומסכים לתת את יד בתו ל ָּב ֲע ַּדאש‪.‬‬

‫באותו שבוע יצאה ההכרזה על האירוסים‪ ,‬אולם על דעת הצדדים הוסכם‬
‫כי החתונה תתקיים רק במלאת שנה למות ִרי ִבי ִישּו ַּע כדי שלא יהיו חוגגים‬
‫שמחה בעת אבל‪ .‬לאחר היסוסים‪ ,‬הסכימה ָּרחל ָּחיּון להצעת סּו ָּמא ִני‬
‫להגדיר את ָּב ֲע ַּדאש כ ִרי ִבי‪-‬מתלמד באחד עשר החודשים הקרובים עד‬
‫נישואיו‪ָּ .‬רחל קיבלה את עצת שם‪-‬ט ֹּוב כי לאחר המאמצים הרבים‬
‫שהשקיע סּו ָּמא ִני בשכנוע זקני הכפר כי לא ראוי ָּב ֲע ַּדאש להיות ִרי ִבי‪,‬‬

‫‪347‬‬