Page 361 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 361
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פרק שלישי ְׁ -ל ָּזר ַּת ְׁח ְׁש ֻב ִני
'ַא ַּחי ,מ ָּע ַּלי ִה ְׁר ִחיק ְׁו ֹּי ְׁד ַּעיַּ ,אְךָּ -זרּו ִמ ֶמִּני.
ְׁ ..ל ָּזר ַּת ְׁח ְׁש ֻב ִניָּ ,נ ְׁכ ִריָּ ,ה ִיי ִתי ְׁבעיני ֶהם.
רּו ִחי ָּז ָּרה ְׁל ִא ְׁש ִתי ְׁו ַּחֹּּנ ִתי ִל ְׁבני ִב ְׁט ִני'( .איוב י"ט)
ה' ש"ף – ה' ת"ט []1649 – 1620
ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ,צפון ההר המערביְׁ ,ט ִריּפ ֹּו ִליטניה.
בכל מאודו ניסה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש להיות מורה ומנהיג לקהילת ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא כפי
שהיו עבורם אבותיו לפניו .בהתמדה ובדבקות מילא כרסו בתורה ובדברי
נביאים ,צלל אל ים התלמוד ושלט בכל רזי ההלכה .בקיאותו וידענותו,
לשם דבר היו ו ִרי ִבי ִין מכל רמת־ההר התייעצו בו כאשר נפלא מהם דבר
למשפט .שחיטתו ,שחיטת אּומן הייתה ובכל עשרים תשע שנותיו כ ִרי ִבי
לא הטריף בשגגה ולו בהמה אחת ,הישג שלא אביו ִרי ִבי ִישּו ַּע ואף לא סבו
ִרי ִבי ַּע ִמי ַּש ָּדי יכלו להתהדר בו .עד כדי כך שהעיד עליו ִרי ִבי ִלי ָּיאהּו זּו ֲארץ,
איש קפדן וקשה ְׁל ַּרצ ֹּות ,כי עלה התלמיד על מורוְׁ .ק ִמיע ֹּו ַּתיו ּוכ ִתיבותיו
פעלו נאמנה ולפחות חמישה מכל עשרה חולים אשר תחת מראשותיהם
הונחה ְׁכ ִתי ָּבא של ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ,נרפאו .לפחות שש ,ויש אומרים שבע,
מכל עשר נשים הרות אשר השתמשו ב ְׁק ִמיע ֹּו ַּתיו זכו ללדת תינוק חי [ומחציתם
זכרים ,בניגוד להכפשות ָּבנֻו ַּואס הזקן הטוען כי רובן היו נקבות] .עד תום העשור הראשון לכהונתו
יצא שמעו בקרב ה ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים והְּׁטּווָאר ַּגה ורבים היו הערלים הבאים לחלות
פניו .ערב היה קולו וניגונו נעים ואת תפילות החגים הארוכות ערך באופן
מכובד ,מבלי שיטריח על הציבור יתר על המידה.
אולם על אף כל הישגיו ,נהגו אנשי ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ריחוק ב ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש.
האנשים עימם חלק את חייו ,מיום לידתו ועד צאתו למסעו ,היו לו לזרים.
ולא בחוסר כבוד ,חלילה ,נהגו בו בני הכפרִ .רי ִבי ָּב ֲע ַּדאש קראו לו ,נשמעו
לפסיקותיו וכיבדו הוראותיו בענייני ציבור ורוח ,אולם לא התייחסו אליו
כאחד מהםִ .רי ִבי ִישּו ַּע ,תקיף וכעסן ככל שהיה ,אב היה עבורם ,אבי הכפר.
ְׁכַאב פחדו ממנו ּו ְׁכַאב אהבו אותו .בלתי נפרד משגרת חייהם ,משמחותיהם
351
