Page 365 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫והכין עבורה‪ ,‬סיפרה אותה כפוית טובה ל ְׁמ ָּנא ִני בעלה אודות ה ִרי ִבי‬
‫הרכרוכי המדבר על רגשותיו כנקבה‪ .‬כיוון שצומת מידע מרכזי בכפר‬
‫הייתה הנפחייה של ְׁמ ָּנא ִני‪ ,‬לא חלפו שעות מועטות ודבר המעשה המזעזע‬
‫נודע בכל ָּח ְׁפ ַּרה בכפר‪ .‬בתום תפילת שחרית למחרת היום‪ ,‬הבחין ִרי ִבי‬
‫ָּב ֲע ַּדאש כי מסבים ממנו הגברים מבטם ומשתמטים מליתן לו שלום‬
‫בעוזבם את בית הכנסת‪ .‬כששאל את סּוסּו לפשר הדבר סיפר לו ידידו על‬
‫השמועות המסתובבות בכפר אודות השתפכותו בפני ְׁג'ו ִוי ָּלה‪ .‬הפנים ִרי ִבי‬
‫ָּב ֲע ַּדאש את הלקח ושוב לא האריך בדיבורו עם נשות הכפר מעבר‬

‫לתשובות קצרות לשאלותיהן והנחיות לשימוש בסגולות שהכין עבורן‪.‬‬
‫שנים ספורות לאחר שנכס לתפקיד ה ִרי ִבי‪ ,‬מצא עצמו הצעיר אשר חלם‬
‫על חיבור בין עולמם של הגברים ועולמן של הנשים‪ ,‬קירח מכאן ומכאן‪.‬‬
‫לא שיח לו עם הגברים ולא שיג לו עם הנשים‪ ,‬בודד בעולמו כערער‬
‫בערבה‪ .‬אפילו הר'ּו ָּלה הפוחזת שלו‪ ,‬זו אשר דחפה אותו תמיד להעז‬
‫ולפרוץ גבולות‪ ,‬התייאשה מנפשו המדוכדכת והשתדלה לקצר את ביקוריה‬

‫למעט הנדרש לה להטענת כוחותיה ותו לא‪.‬‬
‫בשנה הראשונה‪ ,‬בעודו ִרי ִבי מתלמד בפיקוחו של ִרי ִבי ִלי ָּיאהּו זּו ֲארץ‪,‬‬
‫בילה ָּב ֲע ַּדאש הרבה מזמנו הפנוי בירכתי חנות האספקה של משפחת ַּנ ֲע ָּמן‪,‬‬
‫עוזר מעט בסידור הסחורה ומשוחח עם סּוסּו ברגעים הבודדים בהם‬
‫התפנה ממתן שירות לרוכבי השיירות ונשות הכפר‪ .‬אולם כאשר נודע‬
‫ל ָּרחל על שהותו הרבה בחנות נזפה בו בהסבירה עד כמה לא ראוי לו ל ִרי ִבי‬
‫לשבת בירכתי חנויות כאחרון הולכי הבטל של הכפר‪ .‬מאז‪ ,‬חדל ִרי ִבי‬
‫ָּב ֲע ַּדאש מביקוריו בחנות האספקה של ַּנ ֲע ָּמן וגם אותו מקלט‪-‬מעט של חום‬

‫וידידות בשממת הניכור של כפרו‪ ,‬נשלל ממנו‪.‬‬
‫בשנים הראשונות ביקר סּוסּו לאת ָּב ֲע ַּדאש מדי יום‪ ,‬חולק עמו מחוויות‬
‫יומו על כוס ָּש ֶאּה־ב'ל ָּקא ַּקאו ִוי ָּיה‪ .363‬על מסעם ועל סיומו הנורא העדיפו‬
‫שני החברים‪ ,‬בהסכמה שבשתיקה‪ ,‬לא לדבר כלל‪ .‬ככל שהתבגרו שם‪-‬ט ֹּוב‬

‫‪ 363‬תה חזק שבוטנים קלויים צפים בו‬

‫‪355‬‬