Page 363 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫בבית הכנסת‪ ,‬תחום המחיה הטבעי של ה ִרי ִבי‪ ,‬הרגיש כזר‪ .‬בכל עת שהיה‬
‫קרב לשולחן זקני העדה שבכותל המזרח היו משתתקים דיוניהם הקולניים‬
‫או גרוע מכך‪ ,‬ממשיכים בקולות מהוסים‪ ,‬מצביעים במפגיע על מורת רוחם‬
‫מנסיונו להשתתף עימהם‪ .‬גם כשניסה‪ ,‬על דרך החנופה‪ ,‬להתייעץ עימם‬
‫בשאלות מנהג ומסורת‪ ,‬היו עונים בתמציתיות יבשה וממשיכים לשוחח‬
‫בניהם כאילו לא עמד שם ה ִרי ִבי‪ .‬הסכמה רחבה הייתה סביב שולחן הזקנים‬
‫כי אף שהסכימו בלב כבד‪ ,‬משום כבודו של בית ָּחיּון‪ ,‬למינויו של ָּב ֲע ַּדאש‪,‬‬
‫אין לצפות מהם לתת כבוד של ִרי ִבי לאותו פרחח אשר את גדרות המסורת‬

‫פרץ ואת שיבת אביו‪ ,‬הוריד ביגון שאולה‪.‬‬

‫בשנים הראשונות העז ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש לקוות כי אולי אצל נשות הכפר‬
‫ימצא משהו מרוחן של ה ֲח ִכי ָּמאת או סתם של ַּב ַּנאת אל־ ָּכ ִהי ַּנא‪ ,‬אולם ככל‬
‫שהכיר מקרוב את צרּות עולמן‪ ,‬העמיק ייאושו‪ .‬בתסכולו‪ ,‬התקשה להבין‬
‫כיצד זה נשים אשר אימהותיהן אחיותיה של ִת ְׁמ ָּנע אל־ ָּכ ִהי ַּנא היו‪ ,‬יכלו‬
‫להשלים כך עם שגרת חייהן החדגונית מבלי לעצור ולשאול אף פעם‬
‫לתכליתן בעולמן‪ .‬שלושה בלבד היו הנושאים המטרידים אותן‪ ,‬אלו‬
‫שהביאון לפתחו שבורות לב ומייחלות ל ִישּו ַּעה‪ .‬בריאות בניהן‪ ,‬נישואי‬
‫בנותיהן והצלחת תבשיליהן‪ .‬ולא הייתה סקרנותן מתעוררת אלא בשל‬
‫הגעתו של רוכל מעיירת החוף ובאמתחתו כפתורים צבעוניים לשמלותיהן‬
‫או שמועה על כבשה שמנה שעתיד ּט ֹּוש ַָּע ִטיה לשחוט ביום השוק הקרוב‬

‫והתקווה להניח ידן על ַא ְׁל ָּיתה המשובחת‪.‬‬
‫מפגשיו עם הנשים הבאות לספר לו על צרותיהן היו הדרך היחידה בה‬
‫יכל להעמיק רא ֹּות בנפשות בני קהילתו‪ .‬ולא חלילה משום שראו בו אוזן‬
‫קשבת שפכו הנשים לפניו את ליבן אלא כמוסרות מידע גרידא‪ ,‬על מנת‬
‫שיוכל ה ִרי ִבי לאבחן את הבעיה ולהתאים ְׁק ִמי ַּעא או כ ִתיבא לסילוקה‪ .‬מידע‬
‫זה‪ ,‬היה הצוהר היחיד שאיפשר לו הצצה לעולמם הפנימי של צאן מרעיתו‪.‬‬
‫לפחדיהם וחלומותיהם‪ ,‬מריבותיהם ותאוותיהם‪ .‬ההתבוננות הזו בהם‪ ,‬דרך‬

‫‪353‬‬