Page 405 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 405
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
להמתין לו שיאסוף את הכלים אולם הנער קרא להם' ,המשיכו ,אל תחכו,
אסתדר לבד' .הגברים העייפים שחיכו בכיליון עיניים להגיע אל תחנת
השיירות בה יוכלו למתוח רגליהם מן הרכיבה ולסעוד ליבם במטעמים
היהודיים שמכרה אשתו החרוצה של סּוסּו ַּנ ֲע ָּמן ,משכו בכתפיהם וצקצקו
לגמלים להמשיך.
להפתעת ָּס ִמי ַּנה ,במקום פרץ התרגשות נוסף שירעיד את גופה ,הרגישה
שלווה מוזרה כאשר במרחק ארבע אמות ממנה כרע הנער אל הקרקע.
ממרחק זה לא העזו השניים להביט זּו בעיניו של זהָּ .ס ִמי ַּנה נשמה עמוק,
מאפשרת לניחוח הזיעה גברית ,המעורבת באבק וריח גמלים ,להתגשם
ולתת גוף לדמות הערטילאית שבנתה בדמיונה .אולם בניגוד ל ָּס ִמי ַּנה ,אשר
עברה מסערת נפש לשליטה עצמית מאופקת ,התפוגגה תעוזת הנער מרגע
שירד מגב הגמל .הוא כרע על הקרקע וגילה כי ידיו הרועדות מהתרגשות
מתקשות בהשבת הכלים המפויחים אל השק .בפעם השלישית שנפל מידיו
ִפי ְׁנ ָּג'אן קטן והתגלגל למרחק מחצית האמה מ ָּס ִמי ַּנה ,הרים הנער לראשונה
את ראשו ואמר לה ,עדיין מבלי להביט בעיניה,
' ֻש ְׁכ ַּרן ,מּוש ַּלאזם 394ממילא צריך אני להוריד את כל הכלים אל המעיין
ולשטוף אותם .זה תמיד התפקיד שלי'.
ָּס ִמי ַּנה ,שלא העלתה בדעתה כי תיגע בכלי הבישול הטמאים של
הְּׁטּווָאר ַּגה ,נתנה בו מבט תמיהה משועשע ואמרה,
'מזל שאמרת שזה התפקיד שלך ,התכוונתי כבר לקחת אותם למעיין
בעצמי' אמרה בעוקצנות.
' ָּלאָּ -ס ַּמח-א ֲא ָּללה '395ענה הנער בבהלה 'וודאי שאינך צריכה לקחת אותם
למעיין!'.
ָּס ִמי ַּנה ,שהרגישה בטוחה במצב המוכר של נער צעיר המאבד עשתונותיו
בנוכחותה ,לא התאפקה מלקנטר אותו בחיוך מלגלג,
'פשוט חשבתי שאולי אתה מפחד לרדת לבד אל המעיין בשעה כזו'.
394תודה ,אין-צורך
395חס וחלילה (מילולית :אלוהים לא ירשה)
395
