Page 400 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שישי ‪ָּ -‬ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫בזמן שהתעסקה ר ְׁי ָּח ַּנה המתוסכלת בסיריה‪ ,‬המשיכה ָּס ִמי ַּנה במשימת‬
‫קישוש העצים לארוחת הערב‪ .‬משצברה די ענפים‪ ,‬ערמה וקשרה אותם יחד‬
‫לחבילה אחת‪ ,‬רוחבה כרוחב גבה ואורכה כמרחק שבין קצה ראשה‬
‫לישבנה‪ ,‬העמיסה את החבילה והחלה לחזור הביתה‪ .‬במחצית הדרך אל‬
‫ה ָּח ְׁפ ַּרה החליטה ָּס ִמי ַּנה לעצור תחת עץ שיטה נמוך ורחב אשר בעקשנות‬
‫ובנחישות‪ ,‬כדרך נמוכי הקומה רחבי הכתפיים‪ ,‬נדחק וצמח בין סלעי‬

‫המצוק הצופה אל הכפר‪.‬‬
‫מאז הייתה ילדה קטנה אהבה ָּס ִמי ַּנה את העץ ואת מיקומו המוגבה‬
‫שאיפשר לה לצפות על כל דרך השיירות‪ ,‬מן הוואדי בואכה פאתי הכפר‪,‬‬
‫תוך שהיא עצמה נסתרת מעיני המהלכים בדרך‪ .‬לאחרונה‪ ,‬גברה תדירות‬
‫ביקוריה אצל העץ‪ .‬בדממת הסלעים מצאה מרגוע לליבה בכל עת שנזקקה‬
‫להפוגה מגערות אמה‪ ,‬מצעקות השכנות המשוחחות מחצר אחת לשנייה‬
‫ומקריאות הילדים במשעולי הכפר‪ .‬חדשה ומוזרה הייתה עבורה‬
‫התענגותה על הדממה‪ .‬מאז מתמיד זקוקה הייתה ָּס ִמי ַּנה לקולות אנושיים‬
‫סביבה והתקשתה ליהנות מבלי להתחכך באנשים אחרים‪ .‬כל עת‬
‫שהתפנתה מאינסוף מטלות הבית‪ ,‬הייתה גוררת חברות מה ָּח ְׁפ ַּרה הסמוכה‬
‫למשחק רחוב רועש או משכנעת את אחיה הקטן לצאת למסע הרפתקאות‬
‫במחילות התנים הנטושות שם יכלו למצוא גולגולת יבשה של עז או‬
‫כבשה‪ .‬בשנים האחרונות נישאו בנות גילה ובמהרה הפכו לאימהות‪.‬‬
‫המבטים המחייכים שנתנו בה נשות הכפר כשהובילה את הילדים הקטנים‬
‫ממנה למשחקים הפכו למבטים מודאגים‪ ,‬אצל החביבות שבהן‪ ,‬ולנעיצת‬
‫עיניים מזלזלת של רעות הלב‪ .‬כיוון שבין בנות גילה הנשואות לא מצאה‬
‫מקומה והתרועעותה עם הצעירות ממנה גררה מבטי ביקורת‪ ,‬הפכה ָּס ִמי ַּנה‬
‫מילדה האוהבת להקיף עצמה באנשים‪ ,‬ואנשים מקיפים אותה באהבתם‪,‬‬
‫לנערה המעדיפה להיות לבד עם מחשבותיה‪ .‬תחילה באין ברירה‪ ,‬אולם עם‬
‫הזמן למדה לאהוב את היכולת ליהנות מתחושות הבאות מתוכה ולא רק‬

‫מאלו המציפות מבחוץ את חושיה‪.‬‬

‫‪390‬‬