Page 401 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 401
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
אולם לא רוגע ושלווה מילאו אותה באותה שעה של בין ערביים על שפת
המצוק .מבט העיניים השחורות מצדו השני של הפלג לא עזב את
מחשבותיה .כמה שניסתה ,לא הצליחה לפענח את התחושה המוזרה
שעברה בגופה כשהחליפה מבטים עם הנער הכחול .שילוב מוזר של
חולשה עם עוררות נמרצת ,פחד מעורב בציפייה .במצוקתה ,ניסתה לדמיין
כיצד הייתה מתארת את תחושותיה לאּו ִרי ַּדה ,מי שהייתה חברתה הטובה
ביותר עד שנישאה והפליגה הרחק אל ים התחייבויותיה של אשת איש.
אולם גם שיחתה הדמיונית עם אּו ִרי ַּדה הובילה למבוי סתום בהותירה אותה
מתוסכלת מחוסר יכולתה לתת שם לתחושותיה.
ָּס ִמי ַּנה המשיכה לשכב על גבה והביטה מבעד למחטי השיטה
המדברית בעננים ההופכים לאיטם לשיירת גמלים ועליהם רוכבים אנשים
כחולים .אולם ככל שהתאמצה לעקוב ,נשאה רוח הערב את הענן הצעיר
שבקצה השיירה עד שנעלם מעבר לצלע ההר.
391
