Page 404 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 404
ספר שישי ָּ -ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
ממשיכות לטרוח כנמלותָּ .ס ִמי ַּנה החליטה לנצל את תנומת אמּה כדי לתת
לגופה מנוחה מן המלאכה ולנפשה ,הפוגה מזמזום העשייה הטורדני של
הכפר .היא יצאה מן הכפר ,טיפסה אל השיטה המכחילה הצופה אל הוואדי
והניחה לצינת הסלעים לקרר את שריריה הדואבים .רגע לפני שחצו
עפעפיה הצונחים את הגבול הדק שבין יקיצה חולמנית לנמנום עצל,
הופרה לפתע ִד ְׁמ ַּמת הצהריים בקולות פרסות הנוקשות בסלע ,שקשוק
ִמ ְׁתגי ברזל בפיות גמלים וצקצוקי דרבון רוכביהם .כשהציצה ָּס ִמי ַּנה מעבר
לסלעים ,ראתה שיירת גמלים המטפסת בדרך העולה אל הכפר ובין תימרות
האבק שהעלו פרסות הגמלים הבחינה בצבען הכחול העמוק של גלימות
רוכביהם.
גל התרגשות עלה והציף את לב ָּס ִמי ַּנה ,שוטף בסערה את ליאות
הצהריים מגופה .ממקום מסתורה סקרה את השיירה העוברת ,גמל אחר
גמל ,מנסה לזהות ניצוץ מוכר מבעד לָּּטאגּולמּו ְׁסטין המרובבים באבק
הדרכים .אולם אחרון הגמלים חלף על פניה ונצנוץ העיניים השחור לא
הופיע .משנכזבה תוחלתה ,הרפה ליבה כיווצו והניח לגאות דמה לסגת
אחור .הזינוק המטלטל מנמנום עצל לתקווה והצניחה חזרה לאכזבה,
הרעידו את שרירי רגליה כעדר עיזים שאכלו מפרי הקיקיון .עד שירגעו
שריריה ,התיישבה ָּס ִמי ַּנה על סלע שטוח וניסתה להסדיר נשימתה .דווקא
באותו הרגע ,בשיא חולשת גופה ונפשה ,הגיח מעיקול הדרך ֶב ֶכר גמלים
צעיר ועל גבו הנער שחור העיניים .לב ָּס ִמי ַּנה פרץ שוב בדהרתו אולם
שריריה המרוטים ממתח מיאנו לשטף פעולה עם ליבה והותירוה חשופה
לעין כל על הסלע השטוח .בהיעדר שיתוף הפעולה מצד שריריה ,לא נותר
לה אלא לשבת קפואה והיא אינה מצליחה להסיט מבטה מן הנער המתקרב
לאיטו .זמן כה רב נמשך מבטה ,עד כי אף קלת-דעת שבנשים הייתה
מגדירה אותו כפריצות .ובקרוא הפירצה לגנב ,אין לו אלא להיענות
לקריאתה.
בתנועה אגבית שמט הנער אחד משקי האוכף של הגמל ,ממש לרגלי
ָּס ִמי ַּנה וערימת כלי בישול מפוייחים התפזרה על האדמה .השיירה נעצרה
394
