Page 420 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 420
ספר שישי ָּ -ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
הענפים המשסעים את בגדו ,האטו מרוצתו של הנער .גם כאשר הגיעו מימי
הפלג אל מעל למותניו וסרבלו תנועתו ,לא עצר אלא זינק אל המים וחתר
במרץ בידיו אל ָּס ִמי ַּנה הנסחפת ממנו .תוך מספר רגעים הצליח הנער
להדביק אותה ובתנועה מיומנת ,כמניף שק אל גב גמל ,אחז בשולי בגדה
והניף אותה אל חזהו .גופה הרועד של ָּס ִמי ַּנה התרפק אל חום גופו וראשה
נשמט על חזהו של הנער .את הדממה החמימה שעטפה אותה החלו לחדור
קולות הנשים הקוראות לה להתעשת ולהימלט מאחיזתו הטמאה של בן-
הערלים .נשמתה ניסתה להעירה ,דחקה בה לפקוח עיניה ולהתנתק מן
המגע האסור ,אולם גם כשניסתה להרים את ראשה ,דבר מה אפל מנע
ממנה להתנתק מחמימות הגוף האוחז בה .ראשה צנח חזרה ושוב שקעה
אל דמדומי עלפונה.
אף שהקשתה זרימת המים על יציבתו וצינתם הרעידה את שריריו ,לא
ניסה הנער לחזור אל גדות הפלג .כאחוז בחבלי קסם נותר נטוע במקומו,
מרותק אל פני ָּס ִמי ַּנה הנחות בשלווה על חזהו .זעקות הנשים ההולכות
ומתגברות לא חדרו את גבול היקום הקטן בו שהו הוא והנערה .הוא עצם
עיניו וקירב לחיו ללחיה ,מצפה לחוש בנשימתה על פניו ,אולם הפנים היו
קרות וקפואות .הוא פקח עיניו ,הביט בשפתיה הכחולות והבין כי איננה
נושמת .בבת אחת התעורר מחלומו הקסום אל המציאות המבעיתה .קולות
הנשים הצווחות לעברו נשמעו רמים וברורים .הוא הביט בהן ,הסתכל על
עצמו והבין את חומרת מצבו .בזרועותיו מונחת נערה זרה ,מחוסרת הכרה
ואולי אף ללא רוח חיים .אם אכן תמות הנערה ,יצביעו נשות ה ָּיאהּוד עליו
כאחראי למותה וגברי הכפר יתבעו את דמו בתמורה .כיוון שחיוני היה
כפרם של ה ָּיאהּוד כתחנת הצטיידות אחרונה בדרכם אל המדבר ,לא יהססו
בני שבטו להיענות לתביעתם הצודקת .הדבר היחיד שרצה כעת היה
להעביר את האחריות לגוף הצעיר האחוז בידיו לחבורת הנשים המתרוצצת
בזעקות על הגדה .הוא נע במהירות במעלה הפלג ,דוחף בכל כוחו כנגד
הזרם הגועש .כשהגיע אל הגדה ,הניף את רגלו הימנית אל השפה אולם
העברת הכובד אל רגלו השמאלית דחקה ממקומה את האבן עליה עמד.
410
