Page 437 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 437
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
ְׁגָא ָּלם 425אך ִמ ִק ְׁצּפ ֹּו ִת ְׁר ַּעש ָּהָא ֶרץ ,426אהבם ִרי ִבי ִישּו ַּע בכל ליבו ולא חסך
מהם חרון אפו ,הצליף בשבט לשונו על החוטאים ופרש כנפיו על
האומללים .אביהם היה ,מפחיד ועריץ ומסור ואוהב ,בכל ליבו .תובע כי
ילכו בדרך האמת וכשסרו ממנה ,נשבר ליבוִ .רי ִבי ָּב ֲע ַּדאש הורה אותם את
הדרך אשר ילכו בה ,אולם נראה כי שווה נפש היה אם הלכו בה אם לאו.
כאביו ,גם ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש פסק ל"ט מלקות לאדם שלא הופיע לתפילות
בבית הכנסת ,אולם מעולם לא התפרץ על המזלזל בתפילה בחמת זעם,
בעלבון אישי ,כפי שהיה ִרי ִבי ִישּו ַּע מתפרץ ,גורם לחוטא להתבייש מהביט
בעיניו במשך שבועות .גם באמצע הלילה ניתן היה להזעיק את ִרי ִבי
ָּב ֲע ַּדאש לחולה מסוכן ואיש לא פקפק כי יישאר לצד החולה וייאבק על
חייו ביעילות ובנחישות ,אולם מעולם לא ניכר בו הצער העמוק ,מכמיר
הלב ,שנראה על פניו של ִרי ִבי ִישּו ַּע כאשר דאג לחיי בן קהילתו.
זהיר מאוד היה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש בשחיטת צאנם וחס על ממונם .אם נמצאה
סירכה בריאת כבשה ששחט ,בדק שוב ושוב את עצמו ואת ספריו ולא היה
מטריף את החיה אלא כמוצא אחרון .אולם מעולם לא ראה איש דמעה
בעיניו ,כפי שנראתה בעינו של ִרי ִבי ִישּו ַּע ,ביום בו נאלץ להטריף את הכבש
של ָּחאסּו ָּר ַּכאח אשר אמור היה להאכיל את משפחתו בחודשי החורף .ידיו
מיומנות היו ,רגליו נכונות ללכת לכל מקום בו נדרש ובמוחו סדורה משנתו
אולם ליבו של ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ,לא היה חלק מ ִרי ִביּות ֹּו.
איש מאבותיוִ ,רי ִביי בית ָּחיּון ,לא התמודד ישירות מול ִני ְׁמ ָּסא ִר ָּיה
ולמיטב ידיעתו ,גם לא ִרי ִבי אחר .אגדה מעורפלת סיפרה אודות גירוש
ִני ְׁמ ָּסא ִר ָּיה שהתרחש ברמת־ההר לפני דורות רבים ,אולם לא ידועים היו
פרטי האירוע ולא זהות ה ִרי ִבי המבצע [מה שכמובן לא הפריע ל ָּבנֻו ַּואס הזקן לבדות את עלילת
המקרה לפרטיה ולייחסה ,בכל פעם ,לשושלת ה ִרי ִבי ִין של הכפר בו התארח] .מבלי להקל ראש
425ישעיהו ס"ג ט
426ירמיהו י ,י
427
