Page 455 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 455
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
משך מספר רגעים שנדמו לו ולצופים כנצח ,עצר ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש את
נשימתו והמתין כי יחזור הנס על עצמו .אולם גופה של ָּס ִמי ַּנה המשיך
לפרכס ומפיה לא יצאו אלא נהמותיה הדוחות של הר'ּו ָּלה .בלית ברירה
המשיך לבית האחרון ב ִשי ַּרת ָּה ִאחּוד אולם החליט לעצור אחרי כל שורה
ולהמתין ,אולי ייבקע השער בשנית ושוב תצטרף אליו ָּס ִמי ַּנה.
ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש זימר את השורה הראשונהַּ ' ,ב ֶז ֶרת ע ֹּו ָּלמ ֹּו ִתכן' .והמתין.
לפתע הרימה ָּס ִמי ַּנה ראשה וחייכה אליו .אנחת רווחה עלתה מקהל
הצופים ,אולם נקטעה מייד בקולה המתועב של הר'ּו ָּלה שענתה לו,
' ַּב ֶז ֶבל ָּגר ַּזּ ַּנאי ָּזקן!' ,וגעתה בצחוק גס.
פרץ ייאוש שעלה מבטנו של ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ניסה לעטוף את ליבו בקדרות
אולם הוא התעשת ,הצמית את ניצני הייאוש באיבם וחזר לזמר בנחישות
מתחילת הבית השני ,מתעלם מגסות מענה הר'ּו ָּלה.
' ַּב ֶז ֶרת ע ֹּו ָּלמ ֹּו ִתכן' ,חזר ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש.
ושוב ענתה לו הר'ּו ָּלהַּ ' ,ב ֶז ֶבל ָּגר ַּזּ ַּנאי ָּזקן'.
' ְׁב ַּש ֲעל ֹּו ָּמ ַּדד ַּה ַּמ ִים' ,המשיך ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש
' ִה ְׁש ִתין ְׁכמ ֹּו סּוס ְׁב ֹּש ֶקת ַּמ ִים' ,ענתה הר'ּו ָּלה בהתלהבות.
גם הצחקוקים הנואלים מהקהל לא עצרו את ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש שהמשיך לזמר
בעיניים עצומותִ ' ,יתן ַּח ְׁסד ֹּו ְׁב ַּב ִית ֶזה'
' ְׁו ַּנ ֲע ָּרה ְׁדש ַּנת ָּח ֶזה!' ,ענתה הר'ּו ָּלה כשהיא אוחזת בגסות באותו המקום
בגופה של ָּס ִמי ַּנה.
כשקולו רועד מעט ,זימר את השורה האחרונה בשירת ָּה ִאחּודְׁ ' ,כ ַּגן ָּר ֶוה
ַּעל ּ ַּפ ְׁלגי ַּמ ִים'
' ְׁל ַּב ֲע ָּלּה ִצ ְׁמ ָּחּה ַּק ְׁר ַּני ִים!' ,סיימה הר'ּו ָּלה בנעירת שיכורים וקדה בלגלוג
לקהל.
גסות לצונה של הר'ּו ָּלה שעשעה מאוד את ְׁחו ָּואת' ֹּו ַּא ְׁד ַּא ִדי קהה
השכל שמחא כפיו בהתפעלות תוך שהוא מסמן בראשו לעומדים
מימינו ומשמאלו ,כדוחק בהם להצטרף למחוות ההערכה .וזכור לטוב
ְׁח ִני ְׁנ ָּיה ַּא ְׁד ַּא ִדי ,אביו של הפרחח ,שקטע את איוולת בנו במתנת-יד מצלצלת
445
