Page 457 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 457
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'מאיפה יש ל ְׁר'ו ָּואל ִרי ִבי ִין ,י ַּאְׁ -ח ַּמאר?!'
'את חושבת שסוף סוף הצליח ה ִרי ִבי להוציא את הר'ּו ָּלה מדעתה?'
'מה עזר שהוציא את הר'ּו ָּלה מדעתה? מדעתה של ָּס ִמי ַּנה היה צריך
להוציא אותה!'
'למה היא קוראת ל ָּרחל ָּחיּון ָּלא ְׁמ ַּיה ול ִדי ָּנהַּ ,נ ֲע ָּמה?'
'זה שמות של שד ֹּות ,כתוב בזוהר הקדוש'..
'שתישרף לך הלשון ,י ַּא-מּו ַּמר! אתה אומר ש ָּרחל ָּחיּון ש ָּדה?!'
'חס וחלילהָּ ,רחל לא ש ָּדה! אבל ִדי ָּנה? זה לא יפתיע אותי'..
'היא אמרה ָּכ ִהי ַּנא ,זאת המכשפה מה ַּס ְׁח ָּרּא' אמר לפתע רּו ִשיל השמש,
'אני זוכר לפני שלושים שנה ,כשחיפש ִרי ִבי ִישּו ַּע את בנו ,היו דיבורים
שראו אותו בשיירה שנוסעת אל ַא־ ַּס ְׁח ָּרּא .אולי זה קשור?'
סּוסּו ,היחיד שהבין את פשר דברי הר'ּו ָּלה ,החוויר למשמע ניחושו
המוצלח של רּו ִשיל .לרגע חשש שמא יתבקש ,כשותף לאותו מסע ,להסביר
את דברי הר'ּו ָּלה ,אולם כיוון שהתרגלו בני הכפר להתעלם מהערותיו
הטרחניות של רּו ִשיל ,לא שמו לב להערתו .לאחר שמיצה דמיונם המוגבל
את מנעד ניחושיו ,השתתקו הצופים והמתינו לשמוע כיצד ישיב ה ִרי ִבי
לשקריה המחוצפים של הר'ּו ָּלה.
אולם דברי הר'ּו ָּלה השיגו את מטרתם ו ָּב ֲע ַּדאש נאלם דום .לפתע נזכר
כי כבר בתחילת המעמד הזכירה הר'ּו ָּלה את ּפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד וכיוון שהיה
להוט להתחיל במעמד ,התעלם ממשמעות הידע העומד לרשותה .אמנם,
כשבחר במהלך הנועז של קיום ַּמ ֲע ַּמד ָּה ִאחּוד ְׁב ַּמ ִים ַּח ִיים ,ידע כי אם לא
יסתיים היום בגאולתה של ָּס ִמי ַּנה ,יהא כשלונו זה מהלומת קורנס אחרונה
על מעמדו הרעוע .אולם לתרחיש הנורא הזה ,חשיפת חרפת נעוריו לנוכח
כל הקהל ,לנוכח אימו ,לא היה מוכן כלל .לרגע העז לקוות ,אולי נמנעה
ָּרחל מלהגיע? אולם סריקה מהירה של שפת הבריכה ניפצה את תקוותו.
עיניו נעצרו על פני אמו החיוורות ,רואות את מבטה המתחנן ,המפציר בו
להכחיש ,להכריז כי אך כזב דיברה הר'ּו ָּלה .אולם כל התהיות ,השאלות
והגעגועים שהדחיק ָּב ֲע ַּדאש במשך שלושה עשורים התפרצו והציפו אותו.
447
