Page 475 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 475

‫דורון בן שאול‬                                          ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

                 ‫ְׁו ָּשלום בו ֲאָך יא ְׁמרּו‪,‬‬           ‫ְׁי ִביאּו ִני ְׁל ַּגן ֶע ְׁד ָּנְך‬
                  ‫ְׁבקול ֶא ָּחד ְׁב ִביָא ִתי‪.‬‬        ‫ְׁו ָּשם ִת ְׁה ֶיה ְׁי ִשי ָּב ִתי‪.‬‬

                      ‫ְׁו ֶא ְׁת ַּעדן ְׁבאו ֶרָך‬        ‫ְׁואור ָּגנּוז ְׁל ָּפ ֶניָך‪,‬‬
                 ‫ְׁו ִשים ָּכבוד ְׁמנּו ָּח ִתי‪.‬‬         ‫ְׁי ִהי ִס ְׁת ִרי ְׁו ֻס ָּכ ִתי‪.‬‬

                    ‫ְׁו ַּת ַּחת צל ְׁכ ָּנ ֶפיָך‪,‬‬
               ‫ְׁת ָּנה ּ ָּנא ֶאת ְׁמ ִח ָּצ ִתי‪.448‬‬

‫בשקט שהשתרר בתום הפיוט הרגיש סּוסּו את לב ָּב ֲע ַּדאש המאט דפיקותיו‪,‬‬
                                       ‫הלוך ורגוע‪ ,‬עד שנדם לחלוטין‪.‬‬

‫בערב ראש השנה בין השמשות‪ ,‬בשעה בה מכריזים מלאכי מרום כי ִהּנה‬
‫י ֹּום ַּה ִדין‪ִ ,‬ל ְׁפ ֹּקד ַּעל ְׁצ ָּבא ָּמר ֹּום ַּב ִדין וכל באי עולם נערכים בחיל ורעדה‬
‫לעבור כצאן תחת שבט בוראם‪ .‬עת בה נפקדת נפש כל חי‪ִ ,‬אם ָּתנּו ַּח א ֹּו ִאם‬
‫ָּתנּו ַּע‪ִ ,‬ת ָּשקט א ֹּו ִתָּּטרף‪ִ ,‬ת ָּשלו א ֹּו ִת ְׁתי ַּי ָּסר‪ ,449‬הובא ָּב ֲע ַּדאש ָּחיּון למנוחת‬
‫עולמים‪ .‬בדממה מוחלטת ליוו תושבי ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא את מיטתו אל בית החיים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בחלקת ה ִרי ִבי ִין‪ ,‬טמנו את ה ִרי ִבי האחרון לבית ָּחיּון‪ .‬הנשים חזרו‬
‫להשלים הכנותיהן לראש השנה ועל גבעת הקברות סחופת הרוחות נותרו‬
‫רק הגברים שהחלו להתווכח אודות המועמדים לעלות על כס ה ִרי ִביּות‬

                                                  ‫העתיק של ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪.‬‬

       ‫‪ 448‬מן הפיוט ' ְלָך ֵּא ִלי ְתשּו ָּק ִתי' לריבי אברהם אבן עזרא הפותח את תפילות יום‬
                                                                            ‫הכיפורים‬

                            ‫‪ 449‬על פי הפיוט 'ּו ְנ ַתּ ֶנה ֹּת ֶקף' המיוחס לרבי אמנון ממגנצא‬

                                     ‫‪465‬‬
   470   471   472   473   474   475   476   477