Page 472 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 472
ספר שביעי ַּ -על-מי ְׁמ ִרי ָּבה הר'ּולה של ריבי ִמי ָּשאל
'שב סּוסּו ,שב' אמר ָּב ֲע ַּדאש ואחז בידו בתקיפות ,מאלצו להתיישב
חזרה' .אש גדולה צריך הייתי להבעיר בנפשי כדי להשלים את משימתי
ולא נותר מחיותי אלא קומץ גחלים עוממות' .עליך להבין' המשיך בקול
שלו' ,זמן קצר נותר לי בטרם איאסף אל אבותי'
'להיאסף אל אבותיך?! אתה השתגעת?!' ניסה סּוסּו להתבדח 'אתה
חושב שב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא היה לך קשה?! תאר לך נצח עם ה ִרי ִבי ִין לבית חיּון!'
'הראשון בחובותיי' המשיך ָּב ֲע ַּדאש ,מתעלם מהלצת סּוסּו' ,הנו לקבל
את סליחתך י ַּא-ח' ֹּויָאה .בלעדיה לא אוכל ללכת בשקט לעולמי .שלושים
שנה התביישנו ונמנענו לדבר על כך ,אולם כעת עלי לקבל את מילתך כי
סלחת לי על מה שקרה'.
'מחּול לך! שרּוי לך!' קרא סּוסּו 'מעולם לא האשמתי אותך י ַּא-ח' ֹּויָאה!
מעולם לא כעסתי עליך! רק אהבה יש בליבי עליך! אבל בבקשה ,אני
מתחנן' אמר כשהוא לופת בכוח את ידי חברו' .אל תוותר עדיין ,אל תעזוב
אותנו .מה יעשו האנשים בכפר בלעדיך? מה עם אימא שלך? ומה אתי,
איך אסתדר בעולם לבדי!'
'אנשי הכפר יסתדרו יפה מאוד ,אפילו יחושו הקלה על שיוכלו לבחור
להם ִרי ִבי כרצונם' אמר ָּב ֲע ַּדאש' ,ואיני אומר זאת לחובתם ,חלילה ,אשמתי
היא .מגיע להם ִרי ִבי שבחר בייעודו ולא כזה שנכפתה עליו ה ִרי ִביּות .לשני
אנשים בלבד אחסרם באמת ,לאימי ולך .יודע אני כי תמיד תזכור אותי
ותגעגע אלי ,אולם בביתך מצפים לך אשתך החרוצה ובניך השובבים
שמזכירים לי נער אחד ,שמנמן ועליז ,שיצא עימי להרפתקה מטורפת לפני
שנים רבות' אמר וחייך למראה הסומק הקל שעלה על לחייו של סּוסּו' .אני
רק מצטער שלא אהיה כאן כדי לראות את כל סניפי המסחר החדשים של
חברת סּוסּו ַּנ ֲע ָּמן ובניו'.
לרגע קצר התפתה סּוסּו למחמאות חברו והרשה לעצמו לחייך בעונג
אולם מייד נזכר במשימה העומדת בפניו' .ואימא שלך?' המשיך להתחנן,
'אתה לא יכול לנסות להחזיק מעמד רק בשבילה? אתה החיים שלה ,אתה
יודע!'.
462
