Page 473 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 473

‫דורון בן שאול‬  ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫'אתה חבר טוב י ַּא‪-‬סּוסּו‪ ,‬אבל אנא ממך‪ ,‬אל תקשה על בני' שמע לפתע‬
‫סּוסּו את קולה של ָּרחל מאחוריו‪' .‬גורלו הוא‪ ,‬שנכתב עליו מן השמיים‪,‬‬

                 ‫שנכתב על כולנו' אמרה‪' ,‬דבר אין בידינו לעשות כעת'‪.‬‬
‫'ואת' שאל ָּב ֲע ַּדאש את אימו 'האם את סולחת לי אחרי כל מה ששמעת?'‬
‫'א ְׁנ ַּתא ְׁמ ַּסא ַּמח ַּיא וו ְׁלדי‪ '447‬אמרה ָּרחל‪ ,‬עיניה עצובות אך יבשות‬
‫מדמעות‪' ,‬אכן חטאת בנעורך‪ ,‬לי ולאביך‪ .‬אולם טבין ותקילין שילמת על‬
‫חטאיך בשלושים שנים של סבל‪ .‬כעת‪ ,‬בין אם ארצה בכך ובין אם לאו‪,‬‬
‫זומנת לשוב אל בוראך‪ .‬ליבי‪ִ ,‬ב ְׁר ֹּכתי ותפילותיי ילוו אותך באהבה רבה‬

                                           ‫בדרכך לפגוש את אבותיך'‪.‬‬
‫'את כולם אכזבתי‪ַּ ,‬י ַּמא' נסדק קולו של ָּב ֲע ַּדאש‪' ,‬אותך‪ ,‬את אבי‪ ,‬את‬

 ‫אנשי הכפר‪ .‬חרפה הבאתי על בית ָּחיּון‪ ,‬כיצד אפגוש את אבותי‪ַּ ,‬י ַּמא?'‪.‬‬
‫'גדול המעשה האחרון אשר עשית מכל אשר עשו אבותיך לפניך' ענתה‬
‫ָּרחל בתקיפות‪' ,‬את נפש ָּס ִמי ַּנה גאלת מבור תחתיות ואת נשמת ִרי ִבי‬
‫ִמי ָּשאל חילצת ִמ ַּכף ַּה ֶק ַּלע וכעת היא נחה בשלום תחת כיסא הכבוד‪ .‬אף כי‬
‫רבו שגיאותיך‪ ,‬בטוחני כי בעומדך לפני המלך היושב על כיסא דין‪ ,‬יטו‬

                       ‫מעשיך האחרונים את כפות המאזניים לצד זכות'‬
‫יותר מהביטחון בו דיברה‪ ,‬הייתה זו השלווה על פני ָּרחל ש ֱה ִפי ָּסּה דעתו‬

        ‫של ָּב ֲע ַּדאש וחיוך קל של השלמה עלה על פניו המתוחות כקלף‪.‬‬
‫סּוסּו הביט ברוגע שעל פני השניים והתקשה להבין‪ ,‬רעו הקרוב אליו‪,‬‬
‫ידיד נפשו‪ ,‬עומד למות והם רגועים?! הוא הניח ראשו על חזהו של‬

        ‫ָּב ֲע ַּדאש ופרץ בבכי תמרורים כשדמעותיו מרטיבות כותנת חברו‪.‬‬
‫ָּב ֲע ַּדאש ליטף באהבה את ראש סּוסּו המונח על חזהו והמתין‪ .‬כשנרגע‬
‫מעט הבכי‪ ,‬אמר לסּוסּו‪' ,‬על שולחנו הישן של אבי מונח המחזור ליום‬

                             ‫הכיפורים‪ .‬תוכל בבקשה להביא לי אותו?'‬
‫הוראה של ָּב ֲע ַּדאש לבצע משימה הייתה בדיוק מה שנדרש לסּוסּו כדי‬
‫להשתלט על סערת רגשותיו‪ .‬הוא התרומם ממיטת ָּב ֲע ַּדאש וניגש לשולחן‪.‬‬

                                                                    ‫‪ 447‬סלחתי לך בני‬

                                     ‫‪463‬‬
   468   469   470   471   472   473   474   475   476   477