Page 470 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 470
ספר שביעי ַּ -על-מי ְׁמ ִרי ָּבה הר'ּולה של ריבי ִמי ָּשאל
עם ָּבאנינ ֹּו תוך שהם מתקוטטים בקול אודות קנקן ְׁל ָּא ְׁג ִבי שתבע ה ַּד ְׁרו ִויש
כשכרו המובטח אולם לטענת ָּבאנינ ֹּו לא היה זכאי לו בשל כישלונו.
כששקעה שמשו של היום השלישי ,הבינו כל מחפשי התהילה כי ָּק ְׁצ ָּרה
ידם מהושיע וקרובה לשון מאמיניהם להרשיע וניצלו בתבונה את החשיכה
כדי לחמוק בסתר מן הכפר ולהרחיק את שמם הטוב מן הכישלון.
בבוקר היום הרביעי הייתה ָּח ְׁפ ָּרת ָּחיּון נטושה ממבקריה ודממת ייאוש
מילאה את החלל שהתרוקן מזמרירי ה ִיי ְׁדע ֹּו ִניות ותפילות ה ִרי ִבי ִין .נכנעת
להפצרות גיסתה הקשישה ,פרשה ָּרחל ָּחיּון המותשת לכוך השינה וכשהיא
מכורבלת בשמיכה שחלקה עם בעלה המנוח וריחו ,כך דמיינה ,עדיין
שמור בה ,שקעה בשינה עמוקה.
כשהציעה ְׁח ֶב ָּקה לסּוסּו לנוח מעט ,סירב לעזוב את משמרתו .האשמה
כרסמה בליבו כתולעת ,מדוע משלם ָּב ֲע ַּדאש את מחיר חטאי נעוריהם
המשותפים בעוד הוא עושה חיל בעסקיו ונהנה ממשפחתו האוהבת? וכי
לא נשא גם הוא ,בעיקר הוא ,באשמת יציאתם למסע? האם לא איוולתו
היא שחרצה את גורל ַּנ ֲע ָּמה? הרי אלמלא הכרזתו המטופשת כי אל־ָא ְׁמ ַּג'אר
אל־ ָּזא ְׁנ ִט ַּיה הוא ,לא הייתה באה עליו חרפת חילול גופו בידי ַּה ָּג' ָּפא ָּרה.
אלמלא אותו אסון שהביא על עצמו בפחז לשונו ,לא היה ָּב ֲע ַּדאש מוותר
על חלומו ומפקיר את ַּנ ֲע ָּמה לגורלה בין הצוקים .ועל אשמתו בילדותו
נוספה איוולתו בבגרותו ,הסתרת הגורל שפקד את ַּב ַּנאת ַאל־ ָּכ ִהי ַּנא
מ ָּב ֲע ַּדאש ,סבור כי בכך מגן הוא עליו .אם היה חולק עם ָּב ֲע ַּדאש את
הידיעה כאשר הגיעה אליו ,לפני שנים רבות ,היה אמנם מכאיב לו אולם
עם השנים היה מתגבר ולא היה מופתע מסיפורה של הר'ּו ָּלה ברגע הקשה
בחייו .ברור היה לו כי עיתוי חשיפתו של ָּב ֲע ַּדאש לגורלה הנורא של ַּנ ֲע ָּמה
כשהוא עייף ויגע במימיו הקרים של המעיין ,הביא לקריסת שיקול דעתו
ולאיוולת הזמנת הר'ּו ָּלה אל תוכו.
460
