Page 253 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 253
פני המנורה 253
דין חייבין עד שיאמרו להם מותרים אתם לעשות ,ורב דימי מנהרדעא אמר :אפילו מותרים אתם –
נגמרה הוראה .ושלשת ההוכחות של האמוראים הופכות להיות שלש קושיות על שיטתו.
מרכז הסוגייה מתייחס לשגגה שעושה אדם בלא הוראה של בית הדין .רבא מדייק מהמשנה ,שלשון
"שוגג" באה לרבות מקרה בו הורו בית דין שחלב מותר ,ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו – פטור ,על
פיהם – על פיהם ממש .ויש אומרים ,שרבא דייק הפוך :שוגג על פיהם הוא שפטור ,אבל נתחלף לו
חלב בשומן ואכלו – חייב.
דבר שהיה פשוט לרבא ,שאל רמי בר חמא :הורו בית דין שחלב מותר ,ונתחלף לו בשומן ואכלו,
מהו? ועל שאלתו השיב רבא על פי שתי האפשרויות לדייק מהמשנה.
ומביאה הגמרא מחלוקת קדמונים בשאלה זו :הורו בית דין שחלב מותר ,ונתחלף לו חלב בשומן
ואכלו – רב אמר :פטור ,ורבי יוחנן אמר :חייב .ועל אף שלכאורה הוא איננו שב מידיעתו ,מסביר רב
פפא ,שמכיוון שאם בית הדין ידעו את הדין הם יחזרו בהם ,וגם הוא יחזור בו – קוראים לו "שב
מידיעתו".
אמר רבא :מודה רב ,שאינו משלים לרוב צבור ששוגגים על פי הוראת בית הדין; מהו הטעם? אמר
המקרא :בשגגה ,עד שיהו כולן בשגגה אחת.
החלק השלישי הוא על המשך המשנה :בין שעשו ועשה עמהן ,בין שעשו ועשה אחריהן ,בין שלא
עשו ועשה – פטור ,מפני שתלה בבית דין .ושואלת הגמרא ,למה צריך לשנות את כל המקרים הללו,
וגם אם כאן ניתן לומר ש"לא זו אף זו" שנו ,מדוע שנו את המקרים בסדר זה גם בסופה של המשנה?
ומשיבה הגמרא" :זו ואין צריך לומר זו" שנו .ומדוע שנו "וידע אחד מהן שטעו ,או תלמיד וראוי
להוראה"? ומשיב רבא ,שצריך היה לשנות את שני המקרים כדי ללמד ממשנה יתירה ,שאפילו אם
הוא למד ולא סבר או סבר ולא למד שהדין הוא שהוא חייב ,מפני שלא תלה בבית דין .עוד אמר רבא,
שתלמיד שראוי להוראה הוא :כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ,והוא איננו נחשב למזיד כיוון
שמדובר כאן שהם טעו במצוה לשמוע דברי חכמים.
מה מלמד אותנו מרכז הסוגייה? שאין זו שגגה רגילה ,אלא שגגה על פי הוראת בית דין ,ואפילו
לשיטת רב שהשוגג ועושה בהוראת בית דין מביא קרבן על שגגתו ,הוא איננו מצטרף לרוב הציבור.
