Page 19 - חוברת בית_Neat
P. 19
סכנה שייעצר .דרוויש רזה מתמיד ,לבוש היטב ,מסביר פנים .כמי שלפני שמונה
שנים מת מוות קליני מסיבוכים בלב והוחזר לחיים ,הוא נראה מצוין וצעיר
מ 66-שנותיו.
"האם יש תקווה לעם הזה?" שאלתי ודרוויש ,הפסימיסט הגדול ,לא טרח אפילו לשאול
לאיזה עם הכוונה" .אפילו שאין תקווה ,חובה עלינו להמציא ולייצר תקווה" ,השיב" .בלא
תקווה אנחנו אבודים .התקווה צריכה לנבוע מדברים פשוטים .מיפעת הטבע ,מהיופי של
החיים ,מהשבריריות שלהם .אפשר מדי פעם לשכוח את הדברים החיוניים ולו כדי להשאיר
את הנפש בריאה .קשה לדבר בימים אלה על תקווה .זה נראה כאילו אנחנו מתעלמים
מההיסטוריה ומההווה .כאילו אנחנו מסתכלים על העתיד במנותק ממה שקורה כרגע ,אבל
כדי לחיות עלינו להמציא בכוח תקווה".
איך אתה עושה את זה?
"אני פועל של מטאפורות ,לא פועל של סמלים .אני מאמין בכוחה של השירה ,שמעניקה לי
סיבות להסתכל קדימה ולזהות ניצוץ של אור .השירה יכולה להיות ממזרה .היא סלפנית
ומסלפת .בכוחה להפוך את הבלתי ריאלי לריאלי ,ואת הריאלי לדמיוני .בכוחה לבנות עולם
מנוגד לעולם שבו אנו חיים .אני רואה בשירה תרופה רוחנית .אני יכול לצייר במלים מה שאני
לא מוצא במציאות .זאת אשליה גדולה ,אבל חיובית .אין לי שום כלי אחר למציאת משמעות
לחיי או לחייו של העם שלי .בכוחי להעניק להם יופי באמצעות מלים ולתאר עולם יפה וגם
להביע את המצב שלהם .פעם אמרתי שבניתי במלים מולדת לעם שלי ולעצמי".
כתבת פעם בשיר" ,האדמה הזאת צרה על כולנו" ,והיום נדמה שתחושת
הדיכאון וחוסר האונים עצומה מתמיד.
"המצב כיום הוא המצב הכי גרוע שאפשר היה לדמיין .הפלסטינים הם העם היחיד בעולם
שמרגיש בבטחה שהיום טוב יותר מהצפוי לו בימי המחרת .המחר מבשר תמיד מצב גרוע
יותר .כבר ב ,'93-ערב הסכם אוסלו ,ידעתי שבהסכם לא טמונה שום הבטחה שנגיע לשלום
אמיתי המבוסס על עצמאות לפלסטינים ולסיום הכיבוש הישראלי .למרות זאת הרגשתי
שאנשים חוו תקווה .הם חשבו שאולי עדיף שלום רע על מלחמת מוצלחת .החלומות הללו
הוליכו שולל .המצב כעת גרוע יותר .לפני אוסלו לא היו מחסומים ,ההתנחלויות לא התפשטו
כך ולפלסטינים היתה עבודה בישראל".
גיליון .01בית 19
