Page 245 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 245
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
לסימן מה ָּכ ִהי ַּנא הביאו שתיים מן ה ַּחאר ָּסאת כרים תפוחים מכוסים
בשמיכות צמר גמלים והניחו אותם ,האחד לימינה של ה ָּכ ִהי ַּנא והשני
לשמאלה .ה ָּכ ִהי ַּנא החוותה על הכרים ואמרה,
'אנא כבדו אותי ו ִחלקו עימי לחם ביום שמח זה של פגישתנו' היא נטלה
פעמון קטן שהיה מונח על לידה וצלצלה בו בעדינות פעם אחת ,לסמן כי
יביאו את האוכל .כמו ב ַּח ְׁפלה ,נותרו הנשים לשבת במקומן ואת המזון
נשאו פנימה גברים.
גבר קשיש שעדיין ניכר בו עברו כלוחם הציב למרגלות ה ָּכ ִהי ַּנא קערת
נחושת ולצידה כד מים ,כרע ברך ונישק את ה ָּכ ִהי ַּנא ,אחת על מצחה ואחת
על ידה הימנית ,ואז נסוג לאחור ופינה מקומו לשני גברים צעירים שקרבו
ל ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ובידיהם קערות נחושת ופנכות מים .השניים המתינו
מכווצים לנשיקה על מצחם מלוחם מסוקס אולם למרבה ההקלה ,נחסכה
מהם החוויה המביכה.
הם המתינו בנימוס עד אשר תטבול ָּלא ְׁמ ַּיה בתִ -א ְׁס ַּתהר ידיה בקערתה,
אולם היא פנתה אליהם ואמרה,
'אנא מכם אורחים נכבדים ,מנהגינו אינם מתירים למארח לסעוד את ליבו
בטרם יאכלו אורחיו ,הן לא תרצו להותיר אותי רעבה?' הוסיפה בחיוך.
הבחורים טבלו את ידיהם בפנכות המים ,בללו בידם את האוכל היטב עד
שהיה רך מספיק והביאו אל פיהם לבליעה .משסיים ָּב ֲע ַּדאש את בליעתו
הראשונה ,גיהק קלות ואמר ל ָּכ ִהי ַּנא ,כחובתו של האורח אחר טעימה
ראשונהִ ' ,י ְׁס ַּלמּו אל־ ִיידין.'239
ָּלא ְׁמ ַּיה חייכה בנימוס והחוותה כלפי הלוחמים הממתינים בצד' ,לא את
ידי עליכם לברך אלא את ידיהם אשר הכינו את הארוחה.
ָּב ֲע ַּדאש הביט מבוהל בלוחמים הקשוחים ,תוהה כיצד יגיבו אם יעז
לברכם ְׁכ ָּברְך אישה .לשמחתו ,מצא סּוסּו ,שהיה להוט להמשיך באכילה,
239תבורכנה הידיים (שטרחו בארוחה)
235
