Page 242 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫של שקט‪ ,‬דחק במרפקו ב ָּב ֲע ַּדאש כי יבצע חלקו בהצגת התשורה‪ ,‬כפי‬
‫שהתאמנו‪,‬‬

‫' ִהּנה ִמ ְׁש ַּמּני ָּהָא ֶרץ ִי ְׁה ֶיה מ ֹּו ָּש ֶבָך ּו ִמַּּטל ַּה ָּש ַּמ ִים מ ָּעל‪ '238‬הזדרז ָּב ֲע ַּדאש‬
‫ובירך‪.‬‬

‫ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא הנהנה במחוות תודה חסרת סבלנות וסימנה בידה על‬
‫מדרגות הדום עצי השיטים‪ .‬דחיפה קלה נוספת של ה ַּחאר ָּסא הצעירה‬
‫הבהירה להם שמדובר בהזמנה‪ ,‬שהיא הוראה‪ ,‬להתקרב ולעמוד על‬
‫המעלות המובילות למושבה של אל־ ָּכ ִהי ַּנא‪ .‬הם התקדמו ועמדו בחוסר‬
‫נוחות למרגלות ההדום וראשיהם מוטים כלפי מעלה‪ ,‬כזאטוטים נזופים‬

‫לפני אימם‪.‬‬
‫'מדוע עצרת באמצע ברכת יצחק לע ָּשו בנו?' שאלה ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא‬
‫בחריפות‪' ,‬מדוע לא תמשיך את לשון הברכה‪ַּ :‬על ַּח ְׁר ְׁבָך ִת ְׁח ֶיה‪ְׁ ,‬ו ֶאת ָא ִחיָך‬

‫ַּת ֲע ֹּבד?'‪.‬‬
‫ָּב ֲע ַּדאש החוויר וגינה עצמו על איוולתו‪ ,‬לבחור בברכת ע ָּשו המיועדת‬
‫לערלים רגע אחרי שהזכירה ָּלא ְׁמ ַּיה ִבי ְׁנת‪ִ -‬א ְׁס ַּתהר את השתחוותו של יעקב‬

‫בפני ע ָּשו‪.‬‬
‫הוא החל לגמגם 'אני לא‪ ...‬לא‪ ..‬באמת‪"...‬‬
‫אולם אל־ ָּכ ִהי ַּנא עצרה אותו והמשיכה בנימה רכה יותר‪,‬‬
‫'בברכה הזו‪ָּ ,‬ב ֲע ַּדאש ָּחיּון‪ ,‬נוהגים ה ֻטו ָּוא ִפין היהודים מן ההר לברך‬
‫ראשי כפרים ושבטים שאינם בני ברית‪ .‬האם אין בפיך ברכה חמה יותר‬

‫ומתנשאת פחות לבת עמך?'‬
‫ָּב ֲע ַּדאש שם לב כי מתעקשת ִבי ְׁנת‪ִ -‬א ְׁס ַּתהר להדגיש את היותה בת עמו‬

‫והבין כי לא יוכל להתחמק מהעימות בנושא‪,‬‬
‫'גם על פי סיפורי יהודי ההר‪ָּ ,‬כ ִהי ַּנא נכבדה' פתח ָּב ֲע ַּדאש‪' ,‬אין חולק כי‬
‫בני עם אחד היינו בשכבר הימים‪ .‬אולם גם על פי סיפורי שבטך אין חולק‬
‫כי נפרדו אימהותיכם מעם הקודש ולקחו להן לבעלים בני עם זר אשר לא‬

‫‪ 238‬בראשית כ"ז‬

‫‪232‬‬