Page 240 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 240
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
מוחם המבולבל ליישב את המראות הסותרים שנגלו בפניהם .נשים
לבושות הדר ,ככוהנים בבית המקדש ,מפשילות גלימותיהן ומיניקות
עולליהן בשדיים חשופים .פעוטות משחקים על עורות נמרים ואריות,
כאילו בחצר עפר של ָּח ְׁפ ַּרה נמצאים הם ולא בהיכל פאר .מחיאת כף נמרצת
של ר ֹּאשת ה ַּחאר ָּסאת העירה אותם מתמהונם .הצעירה הצביעה אל קצה
האולם ואמרה' ,אל־ ָּכ ִהי ַּנא'.
השניים התקדמו אל קצה האולם ונעצרו לפני במה מחופה עורות אילים
ְׁמ ֻא ָּד ִמים .על הבמה ישבה אישה בוגרת ,בגיל אימותיהם לערך ,גלימת משי
לבנה כבהט על כתפיה וצעיף תכלת כרוך למפתח צווארה .תלתלי ראשה
השחורים נוקדו בפסי כסף רכים והדגישו את ירוק עיניה בפניה השחומות
כאגוזָּ .ב ֲע ַּדאש התקשה להגדיר לעצמו מה במראה של האישה גורם לליבו
להלום בחוזקה .לא יופי נערות ענוג היה יופיה ,קשוח היה ועוצמתי מכדי
להתאים למושגיו של ָּב ֲע ַּדאש על יופי נשי' .אצילות' ,חשב לעצמו' ,זו
ההגדרה המתאימה ,אצילות של מלכה'[ .ולא שפגש מימיו מלכה או מלך ,אלא שכך דמיין].
ה ָּכ ִהי ַּנא סימנה להם להתקרב .השניים צעדו לאט לכיוונה ,מקפידים
לכוף ראשם קלות ולא להביט ישירות בעיניה ,כהנחיית ַּל ְׁע ָּדן .משהגיעו
למרחק של כחמש אמות ממקום מושבה ,הרגישו לחיצה עזה על כתפם
מלווה בפקודת ר ֹּאשת ה ַּחאר ָּסאת' ,כרעו ברך בפני ָּלא ְׁמ ַּיה ִבי ְׁנתִ -א ְׁס ַּתהר,
אל־ ָּכ ִהי ַּנא אל־ ָּזא ְׁנ ִט ַּיה!'.
השניים היו מוכנים לדרישה זו ,הסותרת את האיסור על השתחוויה
לבשר ודם ,שכן ידעו עליה מסיפורי ה ֻטו ָּוא ִפין אשר נדרשו לעיתים קרובות
לכרוע בפני ראשי שבטים ושייח'ים .הפתרון ההלכתי היה ביצוע כריעת
הברך בשינוי וכך ,לא ייחשב הכורע כעובר על האיסור .מתוך מגוון
השינויים המקובלים בחרו השניים בזה המכונה 'כריעת הגמל' .כריעה על
ברך שמאל מבלי לכופף את רגל ימין אלא פשיטתה קדימה ,כדרך
230
