Page 309 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫ומשים עצמו מאזין עד אשר סּוסּו‪ ,‬שלא היה צליל מנחם עבורו כצליל קולו‬
‫שלו‪ ,‬הרדים את עצמו בסיפוריו שלו‪.‬‬

‫ביום השביעי נתקלה השיירה בסערת ִשיר ֹּוק ֹּו‪ ,‬היא ַּז ִפי ַּראת א־ ַּס ְׁח ָּרּא‪,314‬‬
‫אשר כיסתה בענן חול סמיך את המדבר‪ ,‬מאופק עד אופק‪ .‬הראות הלקויה‬
‫אילצה את ִאי ְׁבן‪ֹּ -‬ח ְׁג ָּלה לצופף שורותיו ולהאט את תנועת השיירה‪ .‬כאשר‬
‫נוספו צללי הערב היורד אל מסך האבק‪ ,‬כיסתה אותם העלטה ודבר לא‬
‫יכלו לראות מעבר לחוטמי גמליהם‪ .‬כדי להימנע מסכנות התנועה באפילה‪,‬‬
‫נאלץ ִאי ְׁבן‪ֹּ -‬ח ְׁג ָּלה להחנות שיירתו במקום אליו הגיעו‪ ,‬מישור מפולש‬

‫וצוקים אין בו להסתירם מרוחות ואדם‪.‬‬
‫זנב לראש וראש לזנב נקשרו הגמלים במעגל ושמיכות רחבות‬
‫פורשות עליהם‪ ,‬חומת מגן דלה בהיעדר צוקים‪ .‬באין עצים למדורות אשר‬
‫תדללנה קמעה את החשיכה הסמיכה‪ ,‬פרסו הנוסעים מחצלותיהם על‬
‫הטרשים ושיחי המדבר הקוצניים וקרסו מותשים לשינה טרופה‪ .‬את‬
‫אבטחת המחנה באשמורת הראשונה נטלו על עצמם ִאי ְׁבן‪ֹּ -‬ח ְׁג ָּלה ועימו‬
‫ַּל ְׁע ָּדן הזקן‪ .‬עם צאת הכוכבים התעייפה ַּז ִפי ַּראת א־ ַּס ְׁח ָּרּא ממלאכת יומה‬
‫המתישה והניחה למדבר לשוב לדממת לילו‪ִ .‬אי ְׁבן‪ֹּ -‬ח ְׁג ָּלה ו ַּל ְׁע ָּדן ניצלו את‬
‫רגיעת הרוח לפיטום מקטרותיהם בעשבים המועילים לעירנות ושקעו איש‬
‫במחשבותיו‪ .‬מעט לפני חצות‪ ,‬החלו הגמלים נעים על מקומם בחוסר נוחות‬
‫ונחרו בעצבנות‪ .‬גם צקצוקיו המרגיעים של ַּל ְׁע ָּדן לא הועילו וריגשת‬

‫הגמלים הלכה וגברה‪.‬‬
‫'כנראה צבוע או נמר מתגנבים אלינו' אמר ַּל ְׁע ָּדן‪' ,‬כך מגיבים הגמלים‬

‫לריח חיית טרף'‪.‬‬

‫‪ 314‬נשיפת הסהרה‬

‫‪299‬‬