Page 312 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫החלו לוחמי ַּה ָּג' ָּפא ָּרה לנוע לאיטם במעגל המתפשט ממרכז זירת הטבח‬
‫החוצה כשהם סורקים את פני הקרקע החשוכים‪.‬‬

‫ָּב ֲע ַּדאש הרגיש מוגן במסתורו‪ ,‬יודע כי יימנעו הרוכבים מהוליך גמליהם‬
‫בחושך על תל הסלעים‪ .‬אולם סּוסּו הבין כי הערוץ היבש בו התחבא לא‬
‫יסתירו מעיניו של רוכב המתנוסס מעל גמלו‪ .‬עוד הוא שוקל צעדיו‪ ,‬שמע‬
‫נחירה ובעקבותיה ראה צללית עצומת ממדים של גמל ורוכבו הנעים‬
‫לכיוונו‪ .‬גברה אימתו של סּוסּו על תבונתו ובמקום לקפוא על מקומו‪ ,‬פרץ‬
‫בריצת אמוק אל עבר גוש סלעים אפל שראה מרחוק‪ .‬הרוכב המופתע ילל‬
‫בשמחה והחל לדהור בעקבותיו‪ .‬כאשר הגיע סּוסּו כמטחווי יד מגוש‬
‫הסלעים המיוחל‪ ,‬נתפרדו הסלעים זה מזה והתגלו כארבעה רוכבים‬
‫החוסמים דרך מנוסתו‪ .‬סּוסּו צנח על ברכיו בייאוש מוקף רודפיו הדוהרים‬
‫סביבו‪ ,‬צהלולי ניצחון בגרונם וחרב פיפיות בידם‪ ,‬נכונים להתיז ראש‬

‫קורבנם האחרון‪.‬‬

‫ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬שחשש להגביה ראשו מעבר למחסה‪ ,‬לא ראה את המתרחש‬
‫אולם די היה בצהלות הפורעים ובבכיו קורע הלב של סּוסּו כדי לצייר‬
‫בדמיונו את המתרחש‪ .‬התחבטות נוראית קרעה את ליבו‪ .‬בבסיס ידידותם‬
‫עמדה ההתחייבות כי ידאגו האחד לשלום השני‪ .‬סּוסּו‪ ,‬אשר לשונו‬
‫המשולחת ומודעות‪-‬החסר למגבלותיו סיבכו אותו תדיר ֹּות בצרות עם ילדי‬
‫הכפר‪ ,‬ידע כי תמיד ייחלץ חברו להגנתו ו ָּב ֲע ַּדאש ידע כי יכול הוא הוא‬
‫לסמוך על נאמנותו וכישוריו של נושא כליו המסור‪ .‬אולם כעת‪ ,‬הבין‬
‫ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬עליו להכזיב את חברו‪ .‬אך איוולת תהא זו מצדו‪ ,‬נער אשר נסיונו‬
‫במלאכת הקטל הסתכם בשחיטת כבשים מבוהלות ועיזים כפותות רגליים‪,‬‬
‫לעמוד בין סּוסּו ובין תוקפיו אשר כה בקלות הכניעו את לוחמי ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה‬
‫המיומנים‪ .‬אולם מסקנת שכלו‪ ,‬הגיונית ככל שהייתה‪ ,‬לא הועילה להפחית‬

‫את תחושת האשמה על שאינו עושה דבר להציל את חברו‪.‬‬

‫‪302‬‬