Page 307 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 307

‫דורון בן שאול‬  ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

                                       ‫פרק תשיעי – ְׁש ָּפ ִים ַּב ִמ ְׁד ָּבר‬

                                                                            ‫' ַּעל ָּכל ְׁש ָּפ ִים ַּב ִמ ְׁד ָּבר ָּבאּו ֹּש ְׁד ִדים‬
                                                                ‫ִכי ֶח ֶרב ַּלה' ֹּא ְׁכ ָּלה ִמ ְׁקצה ֶא ֶרץ ְׁו ַּעד ְׁקצה ָּהָא ֶרץ‬

                                                                          ‫אין ָּשל ֹּום ְׁל ָּכל ָּב ָּשר'‪( .‬ירמיהו י"ב)‪.‬‬

                                              ‫י' סיוון‪ ,‬ה'שע"ט [‪ 23‬במאי ‪ 1619‬למניינם]‬
                                  ‫בית‪ָּ -‬חא ִתיק ָּבה‪ַ ,‬א־ ַּס ְׁח ָּרּא ַאל־כּו ְׁב ָּרא‪ ,‬ארץ ֱפ ָּזאן‪.‬‬

‫לאחר שעות שינה בודדות ניעורו ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו לבוקרו של יום חמישי‪,‬‬
‫יום יציאתם למסעם חזרה‪ .‬קולות ההכנות ליציאת השיירה נשמעו מחוץ‬
‫לאוהל‪ ,‬מבהירים להם כי איחרו קום‪ .‬השניים קמו במהירות‪ ,‬רחצו פניהם‬
‫וסעדו פת שחרית חטופה‪ .‬מחוץ לאוהל המתינו שני גמלי רכיבה ופרד‬
‫שהועמדו לרשותם והם מיהרו להעמיס עליהם את הסחורות שרכשו ואת‬

                                                     ‫צרורות בגדיהם‪.‬‬
‫כשהייתה השיירה מוכנה לצאת לדרכה‪ ,‬הגיעה ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא עם‬
‫פמליתה להיפרד מ ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ובעקבותיה שתי ַּחאר ָּסאת‪ ,‬מובילות גמל‬
‫ועליו שתי תיבות עץ גדולות מחושקות ברזל‪ .‬כשהתקרבה הפמליה‪,‬‬

                      ‫התאכזב ָּב ֲע ַּדאש לגלות כי ַּנ ֲע ָּמה לא הייתה בניהן‪.‬‬
‫' ַּנ ֲע ָּמה מוסרת את ברכותיה' הקדימה ואמרה ה ָּכ ִהי ַּנא כשהבחינה בפניו‬
‫המכורכמות של ָּב ֲע ַּדאש‪' ,‬אולם נערה ַּה ְׁמ ֹּא ָּר ָּשה אינה רשאית לפגוש את‬
‫ארוסה עד ליום החופה‪ .‬מנהג הוא בידינו ומטרתו להגביר געגועי החתן על‬

                                                ‫הכלה' הוסיפה בחיוך‪.‬‬
‫'אנא קחו עמכם את תשורותינו והגמל הנושא אותן' אמרה והעבירה את‬
‫אפסר הגמל לידי סּוסּו‪' .‬התיבה הראשונה הנה עבורך‪ ,‬סּוסּו‪ .‬בתיבה‬
‫סחורות רבות ערך ונדירות‪ ,‬מתנה ממני אליך‪ ,‬לאות הערכתי והכרת תודתי‬

                                      ‫על היותך ידיד נאמן לבני‪-‬חתני'‪.‬‬
                       ‫'א ֲא ָּללה ְׁי ְׁע ִטיכ ְׁל' ָּעא ְׁפיה‪ '313‬ענה סּוסּו בנימוס‪.‬‬

                                                          ‫‪ 313‬אלוקים ייתן לך בריאות‬

                                     ‫‪297‬‬
   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311   312