Page 306 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 306
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
כשעלו השניים מן המים ,נטלה מהם ה ָּכ ִהי ַּנא את פתילת הפשתן
הרטובה .צמד ַּחאר ָּסאת וזוג לוחמים הושיטו לשניים יריעות כותנה רכות
לספג בהן גופם הרטוב וגלימות יבשות להתעטף בהן .כשסיימו ,הקיפו
הנשים את הנערה וליוו אותה חזרה אל המחנה בשקט ואחריהן צועדים
הגברים.
ה ָּכ ִהי ַּנא ,על כפיה מונחת ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד הסחוטה ,ניגשה אל ָּב ֲע ַּדאש
הממתין על גדת בריכת המעיין ואמרה,
'מנהג שבטנו הוא כי בתום מעמד ההקדשה כורכת אם הכלה את ְּׁפ ִתי ַּלת־
ָּה ִאחּוד על מותני בתה כסמל לשלטונה על אישּה .אולם אתה ו ַּנ ֲע ָּמה,
המיועדים לחלוק יחד את השלטון שבטינו ,תחלקו בניכם גם את ְּׁפ ִתי ַּלת־
ָּה ִאחּוד.
ה ַּחאר ָּסא שלצידה שלפה פגיון חד וחתכה בעדינות בקצה פתילת
הפשתן ,אחזה בשני צידי החתך והפרידה את הבד הרטוב לשתי פתילות
זהות .נטלה ה ָּכ ִהי ַּנא אחת מהפתילות ,ליפפה אותה פעמיים סביב גופו
כאבנט וקשרה את קצותיה מתחת לטבורו.
'שמור על הפתילה הזו מכל משמר ,בני' אמרה ה ָּכ ִהי ַּנא' ,היא אשר
תאפשר לרעייתך ולך לחבר יחד חוכמתכם ותובנתכם בכל עת שתדרשו
לכך .כעת היה שלום' בירכה וסבה ללכת אל המחנה.
כשסּוסּו לימינוַּ ,ל ְׁע ָּדן לשמאלו ומשמר כבוד של לוחמים מלווה
אותו ,שב ָּב ֲע ַּדאש אל המחנה המצפה לבואו וחגיגות ההקדשה החלו .עד
שעות הלילה המאוחרות נמשכו השירה והריקודים וקנקני ב ֹּו ָּח'א ו ְׁל ָּא ְׁג ִבי
הונפו לחיי זוג המאורסים הטרי .על אף רצונם להישאר ערים ולהמשיך
לחגוג ,הכריעה העייפות את ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו שפרשו מוקדם למשכבם.
296
