Page 327 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 327
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'אתה חוזר להיות ָּב ֲע ַּדאש ָּחיּון' ענה סּוסּו בתקיפות' ,בנו ויורשו של אל־
ַּח ִכים שּו ַּע ָּחיּון ,האיש אותו מעריצים וממנו מפחדים גיבוריך הערבים
הכחולים!
'אכן' סירב ָּב ֲע ַּדאש להיפרד מיגונו' ,ערבים הכחולים יעלו אלי לרכוש
ְׁק ִמי ָּעאת ּוכ ִתי ָּבאת ,אולם שוב לא אצא למסעות במדבר'.
'הסתכל בצד החיובי' לא התאפק סּוסּו מעקיצה מלגלגת' ,גם לא תצטרך
בשובכך מן המסע לנשק את יד אשתך השולטת בך'.
ָּב ֲע ַּדאש ,נזכר בכאב בידה של ַּנ ֲע ָּמה האוחזת ידו מתחת למים ,שתק ולא
ענה .כשראה התכרכמות פניו של ָּב ֲע ַּדאש ,ניחם סּוסּו על אמירתו
המיותרת .אולם כיוון שאת אשר אמר לא היה בידו להשיב ,שתק והניח לו
לנפשו.
לאחר כעשרה ימי רכיבה הגיעו אל ָּבאב־ַא־ ַּס ְׁח ָּרּא ,השער דרכו נכנסו אל
המדבר ,איתרו את המערה בה ישנו עם ָּבאנינ ֹּו וקבעו בה חניית לילם.
למחרת החלו טיפוסם במעלה רמת־ההר ותחושה מוזרה מלווה אותם .כיוון
שנטו להימנע משיחות מביכות על תחושות ,פטרו שניהם את התחושה
כתגובה רגשנית ולכן לא ראויה ,לנוף הולדתם .אולם לאחר מספר שעות
של רכיבה שקטה במשעולי ההר ,עצר לפתע סּוסּו את הגמל וקרא
בהתלהבות' ,הבנתי! הבנתי מה זה!'
'מה זה מה?' התעורר ָּב ֲע ַּדאש מהרהוריו.
'ההרגשה המוזרה הזו ,מרגע שהתחלנו לעלות בהר .זו הר'ּו ָּלה ,הר'ּו ָּלה
שלי חזרה אלי!' ּ ָּפ ָּעה סּוסּו כטלה שמצא את אמו האובדת.
'אתה צודק ,שכחתי מהעניין' הסכים ָּב ֲע ַּדאש' ,ה ְׁר'ו ָּואל שלא יכלו לצאת
את גבולות ההר המתינו כנראה לשובנו .ואני חשבתי כי מראה עצי הזית
והתאנה גרם לי להרגיש כך .אבל אם ה ְׁר'ו ָּואל חזרו' הוסיף' ,כדאי שגם
ְׁק ִמי ָּעאת המגן יחזרו לתלות על צווארנו .איננו רוצים שר'ּו ָּלה מוכת
געגועים תתנחל בעומק נפשנו'.
'מעולם לא העליתי בדעתי כי יבוא יום ואשמח לשובה של הר'ּו ָּלה שלי'
צחק סּוסּו' ,לך תדע מה יכול לתת לך הרגשה של בית'.
317
