Page 322 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫לבית המסחר המצליח ברמת־ההר‪ .‬השעות חלפו‪ ,‬עייפותו גברה אך‬
‫ָּב ֲע ַּדאש לא חדל לרגע מניסוך המים על פני סּוסּו וחיזוק נפשו במילותיו‪.‬‬
‫הוא בדה מדמיונו הצלחות מסחריות עתידיות וציטט פסוקי נחמה‪ ,‬הזכיר‬
‫תעלולי נעוריהם והוסיף דברי חיזוק ומוסר מלימודיהם‪ .‬צינן וליטף‪ ,‬עודד‬

‫והתפלל‪ ,‬אך לשווא‪ .‬מצבו של סּוסּו הלך והחמיר‪.‬‬

‫כשעלה הבוקר‪ ,‬איימה שוב השינה להפיל עפעפיו של ָּב ֲע ַּדאש התשוש‪.‬‬
‫כדי לעורר עצמו גלש שוב אל הבור‪ ,‬הניח למים לכסות גופו עד מעל‬
‫לראשו והתעטף בדממה‪ .‬רגעים ספורים שקע בשלוות המים וניסה לגרום‬
‫למוחו לשכוח לרגע את זוועת הימים האחרונים‪ ,‬אולם ריאותיו התובעות‬
‫חמצן אילצוהו להוציא ראשו מן המים ושוב הכתה בו מציאות גופו שמוט‬
‫האיברים של סּוסּו‪ ,‬נשימותיו הנחלשות ועורו המאפיר‪ .‬הוא התכווץ בכאב‬
‫ושילב זרועותיו‪ ,‬כתינוק המחבק עצמו בבדידותו‪ .‬נבוך מעצמו‪ ,‬הוריד ידיו‬
‫והניחן על מתניו‪ ,‬דרך גבר הבוטח בעצמו‪ ,‬אולם אז נתקלו אצבעותיו‬

‫בפתילת הפשתן הכרוכה סביבו מאז מעמד ההקדשה‪.‬‬
‫' ִב ְׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד‪ְׁ ,‬ב ַּמ ִים ַּח ִיים‪ִ ,‬י ְׁשְּׁפעּו ְׁמא ֹּור ֹּות ָּב ִרים'‪ ,‬נזכר במילותיה של‬
‫ה ָּכ ִהי ַּנא‪' .‬סוד עתיק' קראה לו‪' ,‬שורשיו ב ִמ ְׁר ָּים הנביאה אשר ְׁבא ָּרה נתנה‬
‫חיים'‪ .‬הן לזה בדיוק זקוק הוא‪ ,‬לתת חיים לחברו‪ .‬אולי תאפשר לו הפתילה‬
‫להשפיע על סּוסּו מחיותו שלו? אולם ליצירת חיבור עם רעייתו נתנה לו‬
‫ה ָּכ ִהי ַּנא את ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד‪ ,‬האם לא ימעל באמונה אם ישתמש בפתילה‬

‫עבור סּוסּו?‬
‫באותו רגע התכווצו שפתיו של חברו המעולף בתנועה מוכרת‪ ,‬מכמירת‬
‫לב‪ ,‬ה ָּמא ְׁשדּו ַּדה של סּוסּו‪ .‬כאשר המציא אותה‪ ,‬לא יכול היה סּוסּו להעלות‬
‫בדעתו כי יום ויבוא ותציל ה ָּמא ְׁשדּו ַּדה את חייו‪ .‬אולם באותו רגע של‬
‫התלבטות בין נאמנויותיו‪ ,‬לסּוסּו ול ָּכ ִהי ַּנא‪ ,‬הייתה זו ההעוויה המגוחכת‪,‬‬
‫המרגיזה‪ ,‬שהזכירה לו עד כמה יקר סּוסּו לליבו‪ .‬גם אם לא הוגן יהיה הדבר‬
‫כלפי ה ָּכ ִהי ַּנא‪ ,‬החליט ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬חייו של סּוסּו קודמים‪ .‬לא לחינם ִה ְׁק ָּרה‬

‫‪312‬‬