Page 323 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 323
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
בדרכו ּפ ֹּועל ה ִישּו ַּע ֹּות את בור המים וזימן לאצבעותיו את ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד
בעת הזו אלא כדי להצביע בפניו על הדרך בה יציל את חיי חברו .לרגע
קצר צבטה את ליבו המחשבה על חילול קדושת איחודו עם ַּנ ֲע ָּמה ,אולם
לא היה ל ָּב ֲע ַּדאש ספק מה סדר עדיפויותיו כעת ומה עליו לעשות.
ראשית פיתח ָּב ֲע ַּדאש ליפופה של ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד ,מותיר את קצה
הפתילה האחד קשור לגופו .אחר טיפס ועלה מן המים ,היטה מעט את גופו
הכבד של סּוסּו ,דחק תחתיו את קצה הפתילה השני וקשר בחוזקה סביב
מותניו .לאט ובעדינות גרר את סּוסּו אל שפת הבור .לאחר שירד בעצמו אל
הבור ,משך אליו בזהירות את סּוסּו והשקיעו במים כשהוא אוחז בכתפיו
ורק את ראשו הותיר מחוץ להם.
כשסּוסּו מונח בזרועותיו והפתילה מחברת בניהם ,עצם ָּב ֲע ַּדאש עיניו
ופתח' ,ריבונו של עולם!'
אולם אז נאלם וגילה כי אינו יודע כיצד להמשיך .רק שברי הברות
משירת האיחוד צפו בזכרונו ,כושלות מהתקשר יחד לתיבות ופסוקים.
אולי ,חשש ,נעלּו ַּב ַּנאת אל־ ָּכ ִהי ַּנא זכרונו בכישוף? אולי קללה הטילו על
המשתמשים בפתילה שלא כדרכה? אולם נשימותיו ההולכות ונחלשות של
סּוסּו הקודח בזרועותיו דחקו בו להמשיך ולהתעלם מחששותיו .אם נעלו
כשפים את שער שירת האיחוד ,יחליפו דברי הנביאים את לחשי ַּב ַּנאת אל־
ָּכ ִהי ַּנא .הוא כיוון ליבו והחל לזמר ,בניגון בו נאמרו פסוקי דזמרה בתפילת
השבת ב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא,
ְׁו ָּשם ָּב ָּשר ְׁז ֹּרע ֹּו ָארּור ַּה ֶג ֶבר ֲא ֶשר ִי ְׁב ַּטח ָּבָא ָּדם
ְׁוֹלא ִי ְׁר ֶאה ִכי ָּיב ֹּוא ט ֹּוב ְׁו ָּה ָּיה ְׁכ ַּע ְׁר ָּער ָּב ֲע ָּר ָּבה,
ֶא ֶרץ ְׁמל ָּחה ְׁוֹלא תשב. ְׁו ָּש ַּכן ֲחר ִרים ַּב ִמ ְׁד ָּבר
ְׁו ָּה ָּיה ה' ִמ ְׁב ַּטח ֹּו ָּברּוְך ַּה ֶג ֶברֲ ,א ֶשר ִי ְׁב ַּטח ַּבה'
313
