Page 325 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫בסיוטיו‪ ,‬הסתערו אליו לוחמי ה ָּג' ָּפא ָּרה בחניתות עליהם נעוצים ראשי‬
‫נשים‪ .‬שדים עקומי רגליים פצחו בריקוד סוער סביב מדורה הבוערת באש‬
‫שחורה‪ִ .‬ע ְׁפ ִרית' מרושע משך אותו למעגל ריקודי השדים אשר עודדו‬
‫בצווחות מקפיאות לב את ריקודו עם ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא ו ַּנ ֲע ָּמה בתה‪,‬‬
‫עירומות כביום היוולדן‪ַּ .‬ל ְׁע ָּדן ו ִי ְׁת ָּרן‪ ,‬מחזיקים בידם האחת את ראשם‬
‫הכרות משכו אותו בידם הפנויה אל אש המדורה השחורה כאשר לפתע‬
‫פרץ אל מעגל השדים ָּד ִריס ָּג'אטּו‪ ,‬עטוף בטלית ומעוטר בתפילין וחילץ‬
‫את ָּב ֲע ַּדאש מידי ַּל ְׁע ָּדן ו ִי ְׁת ָּרן ערופי הראש‪ .‬כאשר ניסו ָּלא ְׁמ ַּיה ו ַּנ ֲע ָּמה‬
‫העירומות לעצור בעד ָּג'אטּו‪ ,‬דקר אותן האחרון בחרבו וסילוני הדם אשר‬
‫פרצו מגופן צבעו באדום את גופי השדים המרקדים‪ .‬אז הופיע בשמי‬
‫המהומה ִרי ִבי ִישּו ַּע ָּחיּון‪ ,‬רכוב על גמל מלחמה וראשו רכון מעל ספר‬
‫פתוח‪ָּ .‬ב ֲע ַּדאש זעק אל אביו‪ ,‬התחנן כי יציל אותו‪ ,‬אולם ִרי ִבי ִישּו ַּע נותר‬

‫שקוע בגווילים העתיקים ולא הבחין במתרחש‪.‬‬
‫קרני שמש ראשונות של בוקר היום השלישי גאלו את ָּב ֲע ַּדאש מסיוטו‬
‫רק כדי לגלות כי נרדם על משמרתו והחמיץ את שעת הרחמים שבין‬
‫השמשות‪ .‬הוא הפנה מבטו בבהלה אל ראשו של סּוסּו המונח עדיין על‬
‫ירכיו וראה לתדהמתו את עיניו פקוחות ומבטו נעוץ בשמי הבוקר‪ָּ .‬ב ֲע ַּדאש‬

‫התכופף‪ ,‬ליטף את ראשו בעדינות ולחש בשקט‪' ,‬סּוסּו?'‬
‫סּוסּו הפנה אליו את ראשו ואמר‪ ,‬כממשיך בשיחה שאך לפני רגע‬
‫הפסיקו‪ַּ ' ,‬סא ַּמח ִני‪ ,‬י ַּא‪-‬ח' ֹּויָאה‪ ,333‬שכל כך הבהלתי אותך‪ .‬שמעתי אותך‪,‬‬
‫כל העת‪ .‬את תפילותיך‪ ,‬את תחנוניך‪ .‬אבל כמה שרציתי לדבר אליך‪ ,‬לא‬

‫הצלחתי'‪.‬‬
‫ָּב ֲע ַּדאש הנסער רכן אל סּוסּו וחיבק אותו אל חזהו‪ ,‬נאבק בקושי רב בבכי‬
‫הפורקן השואף לפרוץ מגרונו‪ .‬לאחר רגע קצר נרגע ואמר‪' ,‬אני צריך לבקש‬
‫סליחה‪ַּ ,‬יא סּוסּו‪ .‬על התעלמותי מאזהרותיך שלא להיכנס לשטחן של ַּב ַּנאת‬

‫אל־ ָּכ ִהי ַּנא‪ ,‬על עיקשותי אשר הביאה עלינו את האסון הזה'‪.‬‬

‫‪ 333‬סלח לי‪ ,‬אחי‬

‫‪315‬‬