Page 36 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

P. 36

‫ספר ראשון ‪ִ -‬נ ִסית ֹּו ְׁב ַּמ ָּסה‬ ‫ֹּבא ֹּרת ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫וחזרו בניגון חדגוני על הפסוק‪ִ ' ,‬כי ַּמ ְׁלָא ָּכיו ְׁי ַּצֶּוה ָּלְך ִל ְׁש ָּמ ְׁרָך ְׁב ָּכל ְׁד ָּר ֶכיָך‪.‬‬
‫ַּעל ַּכּ ַּפ ִים ִי ָּ ֹּשאּו ְׁנָך ּ ֶפן ִת ֹּגף ָּב ֶא ֶבן ַּר ְׁג ֶלָך‪ַּ .‬על ַּש ַּחל ָּו ֶפ ֶתן ִת ְׁד ֹּרְך ִת ְׁר ֹּמס ְׁכ ִפיר‬

‫ְׁו ַּתִּנין'‪.‬‬
‫אף שיפה היה כוח אותו הניגון להטיל עצבות בלב שומעיו‪ ,‬ניפצה‬
‫הר'ּו ָּלה את קסמו הנוגה בלגלוג צווחני‪ ,‬שילוב של בדיחות תפלות‪ ,‬מילות‬
‫נאצה וגסויות אשר‪ ,‬משום כבודן של הזקנות [שמעולם לא עשו את אשר טענה הר'ּו ָּלה כי‬
‫עשו עם ְׁכ ִפיר ְׁו ַּתִּנין]‪,‬לא נוכל להעלותן על הכתב‪ .‬הרמז היחיד לחוסר נוחות‬
‫שנגרמה לר'ּו ָּלה היה תלונתה לגבי הסירחון העולה מבליל ההפרשות‬

‫הקדושות‪.‬‬
‫בתום הטקס הכושל בבית הכנסת נפנה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש אל ה ָּח ְׁפ ַּרה והסתגר‬
‫לבדו בחדרו‪ .‬בפתח חדרו העמיד את סּוסּו ַּנ ֲע ָּמן‪ ,‬איש אמונו‪ ,‬לחסום בגופו‬
‫כל איש או אישה שרצו להיכנס אל ה ִרי ִבי‪ .‬אף מ ָּרחל ָּחיּון‪ ,‬אמו של ה ִרי ִבי‬
‫המתחננת להכניס אליו קערת תבשיל או‪ ,‬למצער‪ ,‬כוס תה מתוק לחיזוק‬

‫ליבו‪ ,‬נמנעה הכניסה‪.‬‬
‫בעוד סּוסּו חוסם נאמנה אנשים מלחצות את סף חדרו‪ ,‬נכשל ִרי ִבי‬
‫ָּב ֲע ַּדאש לחסום את דמיונו ממראה פניהם המאוכזבות של בני הכפר‬
‫בהבינם כי כשל ַּמ ֲע ָּמד הְּׁט ָּרב ָּח'ה‪ .‬את חרדתו ניסה להרגיע בנבירה‬
‫קדחתנית בתיבות העץ שהכילו את מגילות הספר וגווילי ה ְׁכ ִתי ָּבאת שצברו‬
‫ִרי ִביי בית ָּחיּון על פני הדורות‪ .‬מגילה אחר מגילה פתח‪ ,‬מתיר חוטי פשתן‬
‫מתפוררים‪ ,‬מפריד דפים שדבקו איש באחיו ומוחץ עכבישים מבוהלים‬
‫המנסים להימלט מבין ספרים בהם גידלו בחריצות דורות של צאצאים‪.‬‬
‫שורה אחר שורה סרק‪ ,‬מנסה למצוא הסבר או תיעוד למקרה דומה‪ ,‬אך‬
‫לשווא‪ .‬לאחר שעות ארוכות של חיפוש אכזב‪ ,‬התעייף ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש‬
‫והתיישב חסר אונים על ערימת מגילות סתורה‪ .‬הפסקת תנועתו אפשרה‬
‫לחרדה לטפס שוב מעמקי בטנו והעניקה את מושכות השליטה במוחו‬
‫לפחדו‪ .‬והפחד‪ ,‬יועצו הגרוע של האדם במשבר‪ ,‬דחק בו לפנות לעזרת‬

‫דודתו הזקנה‪ְׁ ,‬ח ֶב ְׁי ָּקה ָּח ַּג'אג'‪.‬‬

‫‪26‬‬

31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41