Page 383 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 383
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
לנקודה בה מי המעיין נופלים אל תוך הבריכה .שם ,כשאנו אוחזים יחד
בשתי קצוות הפתילה נדקלם יחד את מילות שירת האיחוד הקדושה'.
ִדי ָּנה הביטה ב ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ,הפנתה מבטה אל העצים המקיפים את
המעיין ואז הבינה .בעלה חדל האישים ,ה ִרי ִבי הכושל בתולדות הכפר,
החליט להתלוצץ על חשבונה! היא נזכרה בסיפורי תעלוליו של ָּב ֲע ַּדאש
הנער ,כיצד היה מכשיל סוחרי שיירות מכובדים בדריכה על ערמות צואת
גמלים המכוסות בשיח תמים .כיצד היה מתגנב מאחורי הסלעים המקיפים
את חניוני הלילה של השיירות ומבהיל את הנועזים בלוחמי הְּׁטּווָאר ַּגה
בקולות וצללים מוזרים .כאילו לא די בהשפלות שסופגת היא מאמו
ב ָּח ְׁפ ַּרה ,מנסה כעת בעלה להפוך אותה קורבן לאחד מתעלוליו .למרות
שלא הצליחה לראות איש ,הייתה ִדי ָּנה בטוחה כי בין השיחים מסתתרים
חבריו הישנים של ָּב ֲע ַּדאש וצופים בהם .ממתינים לפרוץ בתרועות לעג
למראה אישה מכובדת הטובלת במעיין כילדה פתיה ובידה פיסת בד ישנה.
כל הכעס ,כל התסכול ,כל השנאה שרחשה לבעלה המוזר ,הציפו בבת
אחת את מוחה ,מסתערים כסופת אש ,מפילים את הסכרים האחרונים אשר
הגנו על נפשה והר'ּול ה ִא ְׁח ַּס ִבי שלה השתלט על לשונה' ,י ְׁק ַּטא ְׁע-בי ְׁכֶ -ר ִבי,
י ַּא-כא ְׁלב .380ממני אתה רוצה לעשות צחוק?! אתה ,י ַּאַ-א ְׁח ַּמק אל
ְׁב ַּלד !?381הרי אתה ואמא שלך ,ה ָּקא ְׁח ַּבה ,382הייתם מקבצים היום נדבות
אלמלא אבא שלי שהרים אתכם מעפר! יום שחור היה היום שהתחתנתי
אתך ויום שמחה אעשה ביום שתמות!'.
וכך המשיכה עוד ועוד ,מצמיתה את ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ההמום על מקומו,
ללא יכולת להשחיל ולו מילה אחת ,עומד כילד שסרח ופיסת הבד
מתדלדלת מידיו אל העפר.
משסיימה להגיר מרירת ליבה השחור על ראש בעלה והמתינה כי יענה
לה ,כי יעז לענות לה ,כדי תוכל להתנפל עליו במשנה זעם ,הבחינה כי הוא
380יעניש אותך הא-ל (מילולית :יקצר ,יחתוך אותך/את חייך) ,כלב
381שוטה הכפר
382פרוצה
373
