Page 379 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 379
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
דיבר ִרי ִבי ִישּו ַּע ללא הפסקה ,מציף אותו במסורות וסודות .עבר שוב על
המילים שרשם מפי אביו ,חלקן מבלי להבין ,מקווה כי כעת יתגלה לו
פשרן .אולם על אף שצלל לעומקם של מים אדירים ,לא העלה אלא חרס
בידו .כל אפשרות ,כל פתרון שחשב עליו ,התפוגגו בייאוש כשדמיין את
תגובתה הצפויה של ִדי ָּנה.
מחשבותיו של אדם ,בין חכם ובין ָּר ֶפה ,עיוורות הן כמים הזורמים
במורד .משהחלו לזרום בערוץ האחד ,הולכות הן ומעמיקות חתירתן בו.
וככל ששוצפות ודוחקות המחשבות ,כך מגביהות גדות הערוץ בו הן
זורמות ומסתירות מעיני רוחו דרכים אחרות ,כאלו העשויות להיטיב
הובילו אל יעדו .אולם חסד עשה ג ֹּו ֶלה ָּה ֲעמּוק ֹּות עם ברּואיו בנותנו להם
את חלומות לילם .כאשר נופלת תרדמה על גופו של אדם ונח שכלו העיקש
מעיוורון חתירתו ,עולים החלומות ומציגים לתבונת נפשו את אשר כשל
שכלו מראות .באחד הלילות עלה ָּב ֲע ַּדאש מותש על משכבו ושקע בשינה
עמוקה שאפשרה לכוחות החלימה לפעול פעולתם .בחלומו ,ראה עצמו
על שפת בבריכת המעיין של ביתָּ -חא ִתיק ָּבה ולצידו ַּנ ֲע ָּמה .סביב לבריכה
התגודדו ֲח ִכי ָּמאת בגלימות שרד ,לוחמים בגלימות כחולות זימרו בקולות
מוזרים ומן הגדה חייך אליו בקריצות ַּל ְׁע ָּדן הזקן כשהוא מסמן בידיו אל
הגדה הנגדיתָּ .ב ֲע ַּדאש הסב ראשו לאחור ,אל המקום בו ציפה לראות את
ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא אולם במקומה עמדה אמוָּ ,רחל .הוא פנה לצידו כדי
לשאול את ַּנ ֲע ָּמה לפשר נוכחותה של ָּרחל אולם תווי פניה של ַּנ ֲע ָּמה
התחלפו בפניה של ִדי ָּנה .כאשר הביט בה מקרוב גילה למרבה תימהונו כי
רק תווי הפנים של ִדי ָּנה הם בעוד עיניה נותרו העיניים החכמות ,העדינות
והמבינות של ַּנ ֲע ָּמהִ .די ָּנה פתחה פיה והחלה לומר משהו ,אולם קולות
הזמרה ופכפוך המים הפריעו לו לשמועָּ .ב ֲע ַּדאש נרכן אל ִדי ָּנה לקרב אוזנו
אל פיה ובדיוק כשאמרה את דבריה ,צנח מערימת הכסתות עליה ישן אל
רצפת ה ָּח ְׁפ ַּרה הסלעית וניעור באחת משנתו.
כאשר התיישב על יצועו בכוך השינה שלו ,צלו מהבהב על קיר ה ָּח ְׁפ ַּרה
באורה הקלוש של מנורת השמן ,השקיט ָּב ֲע ַּדאש את שכלו למען לא יפריע
369
