Page 384 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 384
ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
רועד על עומדו ,מבטו נעול בנקודה דמיונית באופק ועיניו מוצפות דמעות.
אירוע נדיר היו דמעות בעיני גבר ב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ,כמעט כמו שמחה בליבה של
ִדי ָּנה .גברי רמת־ההר הקשוחה העדיפו להיטרף בשיני צבוע מוכה כלבת
ולא להזיל דמעה לעיני אנשים אחרים ,וודאי לא מול אישה .המראה
המטריד גרם אפילו לר'ּול ה ִא ְׁח ַּס ִבי של ִדי ָּנה לסגת אחור ולהניח ל ָּג' ִמי ָּעה
שלו לחזור לשליטה .משחזרה ִדי ָּנה לחשוב בהגיון ,הגיעה למסקנה כי
עוצמת אישיותה ,כפי שבאה לידי ביטוי במניעת התעלול המטופש שתכנן
ובגערותיה הקולעות ,התישו לחלוטין את בעלה חלש האופי והותירו את
נפשו פרוצה לחדירת הר'ּו ָּלה שלו .השתלטות של ר'ּו ָּלה על נפשו של ִרי ִבי
הנה עניין קשה ועלול לעבור זמן רב עד אשר יתאושש .היא זכרה אפילו
סיפור ישן על ִרי ִבי בצדו השני של ההר אשר איבד עצמו לדעת בשל מצב
כזה .אם דבר כזה יקרה ,תיוותר היא אלמנה בבית חמותה המרושעת
ואפילו אשת ה ִרי ִבי לא תהייה עוד .כיוון שכך ,החליטה לנהוג באצילות
נפש ,למחול על כבודה המחולל ולנסות להציל את המצב .בקול רגוע,
מאוד לא אופייני לה ,פנתה ל ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ואמרה,
' ִאי ְׁס ַּמא ְׁעני ָּשא ַּחא' ְׁנק ֹּול־לי ְׁכ ,383אנחנו חוזרים עכשיו אל הכפר .בדרך
העוקפת נלך ,מאחורי מטע הזיתים של ָּעמ ֹּוס ָּח ַּג'אג' ,שאיש לא יראה
אותנו .כשנגיע ל ָּח ְׁפ ַּרה ,ניכנס כאילו דבר לא קרה ולעולם לא נדבר על
שאירע .הזהר את החברים שלך המתחבאים בשיחים כי מוטב להם לשמור
על שתיקה .אם ידבר מישהו על מה שהיה פה ,את הדם שלו אני אשתה!'
ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש לא ניסה אפילו להבין על מה מדברת המרשעת .תשפוכת
גידופיה גרמה לו להתפקח באכזריות מחלומו .כעת הבין כמה עלובה ,כמה
נואשת הייתה תקוותו להגיע אל ליבה השחור של אשתו באמצעות ְּׁפ ִתי ַּלת־
ָּה ִאחּוד .מבלי אפילו להביט בה ,קיפל בעדינות את בד הפשתן ,נשק לו
בייאוש והכניס אותו חזרה אל התיבה .כשהתיבה תחת זרועו צעד במהירות
383הקשב לי (מילולית ,שמע את מה שאני אומרת לך)
374
