Page 382 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫בדרך אל המעיין ירדו ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ו ִדי ָּנה‪ .‬גבר מוביל ואשתו נשרכת‬
‫אחריו‪ .‬בין גופו לגופה‪ ,‬ארבע אמות‪ .‬בין ליבו לליבה‪ ,‬ארבע מאות פרסה‬

‫ושניהם שוגים בדמיונות‪.‬‬
‫ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש דמיין את המעמד המקודש שיקיים במי המעיין‪ .‬כיצד‬
‫יצעדו הוא ו ִדי ָּנה אל מי המעיין והם אוחזים ִב ְׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד‪ .‬הוא ידקלם‬
‫לה את מילות שירת האחוד והיא תענה אחריו‪ .‬כיצד תביט בו ִדי ָּנה במבט‬
‫רך וענוג‪ ,‬כמבט אשר הביטה בו ַּנ ֲע ָּמה‪ .‬כיצד יחזרו יחד אל הכפר כשתי‬

‫נפשות אשר אוחדו יחדיו‪ .‬כמה תהייה אמו מאושרת‪.‬‬
‫גם דמיונה של ִדי ָּנה פעל בקדחתנות‪ ,‬מנסה לנחש מה המתנה שקנה לה‬
‫בעלה כדי לרצות אביה‪ .‬מה טמון בתיבת העץ היקרה‪ .‬האם תכשיט יקר‬
‫הוא אשר הביא ָּב ֲע ַּדאש ממסעו במדבר? צמיד זהב טהור‪ ,‬משובץ אבנים‬
‫יקרות אשר יגרום לכל נשות הכפר לקנא בה? האם הזמין מידידו‪ ,‬הסוחר‬
‫השמנמן סּוסּו‪ ,‬שמלת משי ארגמנית‪ ,‬שוליה תחרה מעשה רוקם ושש‬
‫משזר? שמלה אשר תגרום לכל הגברים הצעירים בכפר ללטוש בה עיניים‬

‫בתאווה ודמם גועש למראה אשתו היפיפייה של ה ִרי ִבי?‬
‫כאשר הגיעו אל בריכת המעיין‪ ,‬הניח ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש את התיבה אל הארץ‪.‬‬
‫ליבה של ִדי ָּנה הלם בחוזקה בציפייה לפתיחת מכסה התיבה‪ .‬אולם במקום‬
‫לפתוח את המכסה פשט בעלה את גלימתו‪ ,‬גלימת ה ִרי ִבי‪ ,‬ונעמד מולה ואת‬
‫בשרו מכסים רק מכנסי בד פשוטים‪ִ .‬די ָּנה הביטה בו מזועזעת‪ ,‬מעולם לא‬
‫ראתה את בעלה חשוף גו שלא בחשכת ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ .‬לרגע חששה שמא מצפה‬
‫האוויל כי תתמסר לו כאן‪ ,‬על גדת המעיין‪ ,‬עוד בטרם הצדיקה זאת המתנה‬
‫המצופה‪ .‬אולם אז פתח ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש את התיבה ופניה נפלו‪ .‬כל שהכילה‬
‫התיבה היה בד פשתן לבן מגולגל‪ .‬בטרם הספיקה להתגבר על תדהמתה‬
‫ולכעוס על ההונאה‪ ,‬פרש ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש את פתילת הפשתן הלבנה‪ ,‬הושיט‬

‫לה את קצהו ואמר בקול רועד מהתרגשות‪,‬‬
‫' ִדי ָּנה רעייתי‪ .‬פתילה זו‪ ,‬כוח מיוחד לה לחבר נשמותיהם של בעל ואישה‬
‫ולעשותם מאושרים‪ .‬לשם כך‪ ,‬עלינו להיכנס יחד אל מימי בריכת המעיין‪,‬‬

‫‪372‬‬