Page 399 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫כדי שלא יתבזבזו לריק מצב רוחה החינוכי ונאום הנזיפה חוצב הלהבות‬
‫הגועש בליבה‪ ,‬החליפה ר ְׁי ָּח ַּנה את מושא טרוניותיה‪ .‬במיומנות מרשימה‪,‬‬
‫מבלי להפסיק לרגע‪ ,‬הפנתה דבריה ל ְׁש ַּמ ָּעא שהשתרע על המחצלת‪ ,‬מותש‬
‫מהטיפוס התזזיתי שכפתה עליו אחותו‪ .‬את תפקיד הצאצא כפוי הטובה‬
‫בנאומה קיבל כעת ְׁש ַּמ ָּעא האומלל אשר העז לנוח במקום לתלות מייד את‬
‫הכבסים הלחים ובכך‪ ,‬כידוע לכל‪ ,‬דן את הבדים הרטובים לעיפוש‪,‬‬
‫העיפוש יהפוך לעובש‪ ,‬העובש יביא לריקבון הבגדים ואובדנם‪ ,‬ידרדר את‬

‫משפחת ָּד ֲעדּוש האומללה לעוני מחפיר עד פת לחם‪.‬‬
‫ילד פיקח היה ְׁש ַּמ ָּעא והבין כי אם לא יפעל מייד‪ ,‬תידרדר תחזית‬
‫האסונות של אמו לחורבן הכפר כולו ואף על המשך קיומו של העם היהודי‬
‫יוטל צל כבד‪ .‬לכן‪ ,‬מתוך תחושת אחריות היסטורית‪ ,‬נפרד בצער ִמ ַּמ ְׁנ ַּעמי‬
‫המחצלת המפנקת והחל בתליית הכביסה הלחה על הלּו ַּפאן‪ 392‬המתוחים‬

‫בפינת החצר‪.‬‬
‫ר ְׁי ָּח ַּנה הרגישה מרומה בעליל‪ ,‬ובצדק הרגישה כך‪ .‬חוסר הגינות משווע‬
‫היה בחריצותם הפתאומית של ילדיה‪ ,‬חריצות שגזלה ממנה את הפורקן‬
‫שבנאום הטפת מוסר מאשים‪ ,‬מההטבות הבודדות הניתנות לאם בעבור‬
‫מסירותה והקרבתה למען ילדיה‪ .‬בלית ברירה פנתה ר ְׁי ָּח ַּנה העשוקה אל‬
‫קיצוץ הבצלים והשומים לְּׁטב ָּח'ה‪ 393‬של ארוחת הערב כשהיא מקרקשת‬
‫בסיריה בכעס‪ ,‬מבהירה לכל צופה [אשר להוותה‪ ,‬לא היה בסביבה]‪ ,‬כי רק משום‬
‫שפעם אחת עשו ילדיה את הדבר הנכון‪ ,‬חלילה לו [לצופה הנבון‪ ,‬אך נעדר] להסיק‬
‫מכך כי היא‪ ,‬ר ְׁי ָּח ַּנה‪ ,‬מרוצה לפתע מחייה או ממשפחתה כפוית הטובה‬

‫שאינה מעריכה את העול המונח על כתפיה‪.‬‬

‫‪ 392‬חבלים השזורים מסיבי עץ התמר‬
‫‪ 393‬עגבניות מרוסקות‪ ,‬בצלים‪ ,‬שומים‪ ,‬פלפלים וקטניות המטוגנים בשמן‪ .‬משמש בסיס‬

‫לתבשילים שונים‬

‫‪389‬‬