Page 425 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫אף שהיו הנשים מורגלות בטיפוס חזרה יותר מן הגברים‪ ,‬שהרי בכל יום‬
‫עלו מן המעיין וכדי המים על ראשיהן‪ ,‬שעה ומחצה ארכה להן הדרך‬
‫באותו היום‪ .‬בתחילת הטיפוס נאלצו לגרור את גופה העצום של ר ְׁי ָּח ַּנה‬
‫אשר טענה כי רגליה אינן נושאות אותה בחולשתה‪ ,‬חולשה שלא מנעה‬
‫ממנה לילל‪ ,‬לזעוק ולהחריש את אוזני הנשים הנושאות אותה‪ .‬משחלפה‬
‫חצי שעה מתחילת הטיפוס ושיירת הנשים לא התקדמה אלא מחצית‬
‫הפרסה‪ ,‬הוסכם כי מוצתה מידת הרחמים כלפי האם האומללה ושתיים מן‬
‫הזקנות נשלחו לצבוט באחורי מותניה עד שנתרצתה ונעמדה על רגליה‪.‬‬
‫אולם רגליה‪ ,‬אשר אף במעלה ה ְׁס ְׁק ִעי ָּפה‪ 408‬התקשו לשאתה‪ ,‬התעלמו‬
‫מרצונה הכן להימלט מן הצביטות ונותרו נטועות במקומן‪ .‬באין ברירה‪,‬‬
‫נאלצו הנשים להמשיך בטיפוס כשידן הימנית מאזנת את סל הכבסים‬
‫הלחים על ראשן וידן השמאלית הודפת את ר ְׁי ָּח ַּנה‪ .‬למזלן‪ ,‬אפשר רוחב‬
‫גבה של ר ְׁי ָּח ַּנה לתריסר נשים לסמוך עליו ידיהן יחד מבלי שתאמר אישה‬

‫'צר לי המקום'‪.‬‬

‫פער הזמנים בין הגעת שתי המשלחות העניק ל ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש שעה של‬
‫חסד להתרכז‪ ,‬ללא הסחות‪ ,‬בטיפול בנערה‪ .‬לאחר שהניחו את האלונקה‬
‫עם ָּס ִמי ַּנה בחדר המגורים המרכזי של ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ ,‬ציווה על ָּר ְׁחמין וחּו ָּמא ִני‬
‫לעמוד בפתח ולמנוע מכל אדם להכנס אל ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ ,‬נשים מייללות בכלל‬
‫ור ְׁי ָּח ַּנה בפרט‪ .‬כשנותר לבדו עם הנערה [לא לגמרי כמובן‪ָּ .‬זא ְׁלטּו ַּמה ִמימּון הזקנה ניצבה‬
‫בפתח‪ ,‬למנוע לזות שפתיים]‪ ,‬הוציא ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש מילקוט ה ְׁק ִמי ָּעאת ֱע ִלי ומכתש‪,‬‬
‫שקיק זרעי ַּכ ֹּמן ושקיק זרעי ָּח ָּבא סּו ָּדא‪ .409‬מבלי לפנות לאחור‪ ,‬אמר‬
‫ל ְׁש ַּמ ָּעא המסתתר בפינת החדר‪ ,‬בטוח כי איש אינו מבחין בו‪' ,‬במקום‬

‫‪ 408‬מחילת הכניסה ל ָּח ְפ ַרה‬
‫‪ֶ 409‬ק ַצח‬

‫‪415‬‬