Page 428 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שישי ‪ָּ -‬ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫הרגעת האם הנסערת‪ ,‬הסיחה דעתו [ובדאבון לב עלינו להסכים עם פרשנות ָּבנֻו ַּואס כי חולשת‬
‫ָּב ֲע ַּדאש לצערן של נשים‪ ,‬היא שהייתה לו למוקש] ובמקום לנצל את שעת הכושר לעקירת‬
‫הר'ּו ָּלה בטרם תעמיק חדירתה‪ ,‬השחית ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש לריק זמנו בהבערת‬
‫הקטורת [שכשלה מהועיל‪ ,‬כיוון שלא יכלה ר ְׁי ָּח ַּנה להרשות לעצמה להירגע כתוצאה מטיפול פשוט כהבערת‬
‫קטורת]‪ ,‬ניסיון לפתור בעיה שולית תוך הזנחת משימתו העיקרית‪ .‬בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬הייתה זו ַּכ' ְׁמ ָּסה א‪ָּ -‬זאַא ַּלה‪ ,‬המומחית לפורעניות‪ ,‬אשר הצליחה‬
‫להרגיע את ר ְׁי ָּח ַּנה בפרוסה עבה של ֶס ְׁא ְׁפ ַּרא‪ ,‬עוגת סולת ושקדים‪ ,‬אשר יפה‬

‫כוחה להחיות לב נדכאים ואת פיהם לגדוש‪ ,‬לבל יזעקו‪.‬‬
‫לאחר שעזרה לו ַּכ' ְׁמ ָּסה שהבחינה בפיזור דעתו להבין מה עליו לעשות‪,‬‬
‫הורה לה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש לפנות את הנשים מהחצר‪ .‬ההוראה גרמה‬
‫להתמרמרות בקרב הנשים שהרגישו‪ ,‬בצדק‪ ,‬כי נגזלת זכותן לצפות באסון‬
‫במהלך התרחשותו‪ .‬אולם ַּכ' ְׁמ ָּסה‪ ,‬צדיקה היודעת נפש בהמותיה‪ ,‬הזכירה‬
‫להן את בעליהן העתידים לשוב בקרוב ממלאכתם ולא ישמחו לגלות כי‬
‫אין ארוחה הממתינה להם‪ .‬מששקלו הנשים את הריגוש האפשרי מול זעם‬
‫בעליהן המובטח‪ ,‬התפזרו ל ָּח ְׁפר ֹּותיהן אולם לא לפני שהשביעו את ַּכ' ְׁמ ָּסה‬

‫כי תדווח להן בפרוטרוט על כל שיתרחש בהיעדרן‪.‬‬
‫עזבו השכנות ובחצר ה ָּח ְׁפ ַּרה נותרו רק משפחת ָּד ְׁעדּוש והצוות הטיפולי‪,‬‬
‫ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ו ַּכ' ְׁמ ָּסה שהציעו כי ישבו כולם וירגעו מעט‪ .‬אולם עוד הם‬
‫מתיישבים וקולות מוזרים החלו נשמעים מפנים ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ .‬תחילה סבר ִרי ִבי‬
‫ָּב ֲע ַּדאש כי נרדמה אחת הזקנות העייפות בחדר פנימי והתעוררה בבהלה‪,‬‬
‫אולם מטח כלי חרס ונחושת שנורה לפתע מתוך ה ָּח ְׁפ ַּרה אל החצר‪ ,‬העמידו‬
‫על טעותו‪ .‬תנופת מעוף הכלים הייתה‪ ,‬בעליל‪ ,‬מעל לכוחותיה של אישה‬

‫זקנה‪.‬‬
‫ראשון נפגע ָּר ְׁחמין ָּד ֲעדּוש‪ ,‬מוטח ארצה מפגיעת מנורת שמן במצחו‪.‬‬
‫פמוט נחושת שצלף בישבנה של ר ְׁי ָּח ַּנה הפיח בה תעצומות נפש וכאיילה‬
‫שלוחה דילגה מעבר לשוקת הבהמות ונשכבה מאחוריה‪ ,‬מניחה ל ַּכ' ְׁמ ָּסה‬
‫לגרור את ְׁש ַּמ ָּעא המבוהל אל מאחורי ה ֶפ ְׁרן‪ִ .‬רי ִבי ָּב ֲע ַּדאש וחּו ָּמא ִני‪ ,‬תוך‬
‫סיכון נפשם‪ ,‬זחלו תחת מטר החפצים השורקים וניסו לגרור את ָּר ְׁחמין‬

‫‪418‬‬