Page 64 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫סדר בחייהם ואמונת אבותיהם חישלם נפשם די לשאת משא חייהם מבלי‬
‫לכרוע תחתם‪ ,‬מי בעבודתו את אדמות ההר קפוצות הטרשים ומי אשר‬

‫בנפשו יביא לחמו‪ ,‬בנועו ונודו בין עמי הארץ‪.‬‬
‫ובעוד ידו האחת של ה ִרי ִבי בונה נשמותיהם‪ ,‬נלחמה ידו השנייה על הגנת‬
‫נפשותיהם‪ .‬המלחמה אשר אין קץ לה ולא ִת ְׁכ ָּלה בכוחות הטומאה אשר‬
‫לא ילאו מתקוף את תושבי ההר‪ .‬אמנם על פני הקרקע נבנו בתי יהודי ְׁג' ֶבל‬
‫ִי ְׁפראן ונחסכה מהם פגיעת מזיקי המחילות שתקפו את יושבי ה ָּח ְׁפר ֹּות של‬
‫ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ ,‬אולם גם על פני האדמה רבו ה ְׁג'נּון וה ְׁר'ו ָּואל ולא היו בני ְׁג' ֶבל‬

‫ִי ְׁפראן עומדים בפניהם אלמלא ְׁק ִמיעאת ִרי ִבי ִמי ָּשאל ּוכ ִתיבותיו‪.‬‬
‫בדרך העולם‪ ,‬עוזרים ִרי ִבי ִין ליהודים‪ָּ ,‬קא ִד ִיין ל ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים ו ָּסא ִחי ִרין‬
‫לְּׁטּווָאר ַּגה ואין האחד מסייע לבני עדתו של השני‪ .‬אולם ִרי ִבי ִמי ָּשאל לא‬
‫הבחין בין נפש לנפש‪ ,‬בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית‪ ,‬בין בני‬
‫ישראל ובני י ְׁש ַּמ ָּעאל‪ ,‬בני אברהם ובני ּטּווָארג‪ .‬שאר ִרי ִבי ִין שבהר‪ ,‬נרתעו‬
‫מהושיט ידם לערלים ורק מחמת מיעוט פרנסתם אשר בדוחק הייתה לא‬
‫סירבו למעותיהם בהידפקם על דלתותיה‪ .‬אולם לא כן ִרי ִבי ִמי ָּשאל‪ .‬אף‬
‫לעניי הערלים אשר לא השיגה ידם כדי מתנת כסף או מזון‪ ,‬פתח דלתו‬
‫והושיט ידו‪ .‬אף כי תמוה הדבר בעינינו‪ ,‬היודעים ִר ְׁש ָּע ָּתּה ְׁבַא ֲח ִרי ָּתּה‪ ,‬דווקא‬
‫הר'ּו ָּלה של ִרי ִבי ִמי ָּשאל היא אשר העצימה חסדו ונדיבות ליבו‪ .‬כנסיכת‬
‫ְׁר'ו ָּואל עדינה הסולדת מהרג ואלימות‪ ,‬התקשתה להסכין עם עיסוקו של‬
‫מארחה בשחיטת בעלי החיים ושפיכת דמם‪ .‬כתשובת המשקל‪ ,‬המאזנת‬
‫הנפש החוטאת בהטותה להיפוך תכונתה‪ִ ,‬הגבירה הר'ּו ָּלה רחמנותו של‬
‫ִרי ִבי ִמי ָּשאל ואף על הערלים משכה נדיבותו‪ .‬צא ולמד‪ ,‬כי ַּע ְׁנ ְׁו ָּתנּו ָּתּה של‬
‫הר'ּו ָּלה פגעה בבני עמה‪ ,‬ה ְׁר'ו ָּואל‪ .‬שאלמלא ְׁד ַּח ְׁפת ֹּו הר'ּו ָּלה ל ִרי ִבי ִמי ָּשאל‬
‫ליתן להם מ ְׁק ִמיע ֹּו ַּתיו ּוכ ִתיבותיו‪ ,‬לא היו ִנטרדים ה ְׁר'ו ָּואל מנפשות עניי‬
‫הערלים‪ .‬ולא ידעה הר'ּו ָּלה כי על ראשה שלה עתיד יפי נפשה הצדקני‬
‫להביא אסון‪ ,‬שאלמלא ריככה את ליבו לא היה ִרי ִבי ִמי ָּשאל טועה לסייע‬

‫ל ָּח ְׁר ָּמה‪ ,‬האישה האומללה מאל־ ְׁמ ָּע ִנ ִיין‪.‬‬

‫‪54‬‬