Page 67 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫בתמורה‪ ,‬לא ישחטו ה ִריבי ִין אלא בדוכנו‪ .‬בעקבות ההסכם הפך ָּע ְׁבדּול־‬
‫ָּפ ַּתאח לקצב היחיד אשר סיפק במקביל שחיטת ָּח ַּלאל ל ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים יראי‬
‫השמיים המעדיפים את שחיטת ה ִרי ִבי ִין וגם שחיטה כשרה ליהודים‪ .‬את‬
‫החלקים האסורים שעד אז היו ה ָּיאהּוד משליכים לאשפה‪ ,‬רכש ָּע ְׁבדּול־‬
‫ָּפ ַּתאח בפרוטות ומכר אותם ל ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים ששמחו לרוכשם בהנחה‬
‫משמעותית ממחיר השוק‪ .‬כך הפך דוכנו של ָּע ְׁבדּול־ ָּפ ַּתאח למועדף בקרב‬

‫אנשי ְׁג' ֶבל ִי ְׁפראן‪ֻ ,‬מ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים כיהודים‪ ,‬לרכישת ושחיטת בהמות‪.‬‬
‫את מלאכתה בדוכנו של ָּע ְׁבדּול־ ָּפ ַּתאח ביצעה ָּח ְׁר ָּמה בכריעה‪ ,‬אוספת‬
‫אל סל נצרים שאחזה בידה חלקי עצם‪ ,‬פרווה וגידים הנותרים מן החיות‬
‫הנשחטות‪ .‬אחת לשעה נדרשה להפסיק מלאכת איסופה ולפזר קש יבש על‬
‫שלוליות הדם המסרבות לשקוע באדמת הטרשים הקשה‪ .‬בטרם פיזרה את‬
‫הקש היבש‪ ,‬פינתה את עיסת הקש והבוץ המטונפת בדם מהשעה הקודמת‪,‬‬
‫סוללת שביל יבש לגברים המובילים את החיות העקודות אל ה ָּמ ְׁד' ָּב ַּחה‪.35‬‬
‫בתום יום העבודה‪ ,‬שנמשך מזריחה ועד שקיעה‪ ,‬קיבלה בשכרה את הזכות‬
‫למלא סלּה בשאריות העצמות‪ ,‬הסחוס והגידים שאיש לא רצה לקנות‪ .‬את‬
‫השאריות הייתה מחלקת למנות קטנות ונותנת אותן בתבשיל שהכינה‬
‫לילדיה משעורים גסות‪ ,‬שאריות מזון הבהמות הנותר במכלאות הצאן‬

‫בתום יום השחיטה‪.‬‬
‫לאחר מספר שעות התבוססות בשלוליות הדם והשומן סביב ה ָּמ ְׁד' ָּב ַּחה‪,‬‬
‫הבחינה ָּח ְׁר ָּמה כי לקוחות רבים העדיפו להמתין שעה ארוכה ובלבד‬
‫ששחיטת בהמתם תעשה דווקא על ידי השוחט המבוגר יותר‪ ,‬איש גבה‬
‫קומה שזקנו מאפיר‪ ,‬עיניו כחולות ותווי פניו האצילים הביעו רוך ועדינות‪,‬‬
‫ניגוד גמור לפעולה האלימה בה עסקו אצבעות ידיו הארוכות‪ .‬מבלי לחדול‬
‫ממלאכתה‪ ,‬בחנה ָּח ְׁר ָּמה בתמיהה את שיטת עבודתו המוזרה של השוחט‬
‫ה ָּיאהּודי‪ .‬את ראש כל טלה או גדי שהובא אליו לשחיטה‪ ,‬היה אוחז האיש‬
‫בידו‪ ,‬מביט בעיניו של קורבנו ומחייך ברכּות טרם ביתק ב ַּח ָּלף את צווארו‪.‬‬

‫‪ 35‬אבן השחיטה‬

‫‪57‬‬