Page 92 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 92

‫ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום‬  ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫הבּוס ַּת ַּנאי טוב הלב‪ ,‬מנסה להישמע אגבי ואדיש‪ ,‬אולם הרעד בקולו מסגיר‬
                                                             ‫חרדתו‪.‬‬

‫ה ִרי ִבי החל להתרומם ובעזרת שני בניו שניעורו מקפאונם נעמד לאיטו‬
‫על רגליו‪ .‬הגברים סביבו זזו הצידה‪ ,‬מפנים לו מעבר לכיוון התיבה‪ .‬אולם‬
‫במקום לחזור למקומו לפני התיבה‪ ,‬הביט ה ִרי ִבי לכיוון הכניסה במבט‬
‫מזוגג‪ ,‬הדף בכוח את הגברים שניצבו בינו ובין דלת בית הכנסת ובריצת‬

             ‫אמוק יצא מחוץ לבית הכנסת תוך כדי שהוא צועק באימה‪,‬‬
                                           ‫'הם באים להרוג אותי!'‪.‬‬

‫מספר גברים ביקשו לצאת אחר ה ִרי ִבי‪ ,‬לעזור לו‪ ,‬אולם ָּע ַּקאב גו ִוי ָּטע‬
‫עצר אותם ואמר‪' ,‬בשביל מה יש ל ִרי ִבי בנים גדולים? תנו להם לדאוג לו'‬

                     ‫וסימן ל ָּפא ִלי ְׁוחז ָּקה ההמומים לדלוק אחר אביהם‪.‬‬

‫מחצית שעה חיפשו ָּפא ִלי ְׁוחז ָּקה אחר אביהם בסמטאות הכפר עד ששבו‬
‫אל ביתם ומצאו את אימם ואחיותיהם ממררות בבכי למראה אביהם הנערץ‬

               ‫השוכב מכורבל כעובר במעי אימו ולוחש באימה לעצמו‪,‬‬
                  ‫'הם באים להרוג אותי!‪ ..‬הם באים להרוג אותי!‪.'..‬‬

‫ָּפא ִלי הבכור לקח אחריות ואמר בקול סמכותי‪ ,‬שרק מחמת התרגשותו‬
                                                         ‫נצרד קמעה‪,‬‬

‫' ַּמא־ ְׁת ַּח'א ִפיש ַּי ַּמא‪ .72‬היטב מכיר אני את ה ְׁק ִמי ָּעא לגירוש ג' ְׁין־אל־‬
‫ח' ֹּו ַּפא‪ 73‬ה ְׁמ ַּבל ַּע דעתם של הבריות‪ְׁ .‬חז ָּקה!' פקד על אחיו הצעיר‪' ,‬גש‬

                              ‫והבא לי את ילקוט ה ְׁק ִמי ָּעאת של אבינו'‪.‬‬
‫עד שיחזור ְׁחז ָּקה עם הילקוט ניגש ָּפא ִלי אל אביו וקרא מעליו את‬

                                     ‫הפסוקים המסוגלים לח' ֹּו ַּפא;‬

                                                                ‫‪ 72‬אל תפחדי אמי‬
                                                                    ‫‪ 73‬שד האימה‬

                                     ‫‪82‬‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97