Page 89 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 89
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
בבוקר יום המחרת הרגיש ִרי ִבי ִמי ָּשאל מאושש קמעה ויצא בזריזות
לבית הכנסת ושני בניו עמו .זמן ארוך מהרגיל נדרש לו להתעטף בטליתו
ולהניח תפיליו .גם לאחר שסיים ,לא מייד ניגש אל התיבה והתעכב לסייע
ל ְׁחז ָּקה בנו הצעיר להדק תפילין של ראש כראוי ,בין מקום צמיחת השיער
לשליש הראש ,מקום שמוחו של תינוק רופס .הוא התבונן לרגע סביבו,
כמחפש שמא תצוץ מטלה אחרת אשר תעכב אותו וניגש בחוסר רצון אל
התיבה.
דרך כלל ,בוטחת הייתה עמידתו של ִרי ִבי ִמי ָּשאל מול התיבה ,כאדם
הניצב בנחלתו אשר ירש מאבותיו .אולם באותו הבוקר מהוססת הייתה
עמידתו .כאדם החוצה בשטפו של נחל וחושש להיסחף במימיו ,פתח ִרי ִבי
ִמי ָּשאל וקרא את ברכות השחר.
תחילה חלש היה קולו ורעד קמעה .אולם גדול כוחן של ברכות השחר
ומברכה לברכה ,התחזק והתייצב .הוא הודה על ִבינת ה ֶשכווי המבדיל בין
יום ובין לילה ,על עיניו הר ֹּוא ֹּות ,על התרת ה ֲאסּו ִרים ועל ְׁז ִקי ַּפת ַּה ְׁכפּו ִפים.
בירך על שלא עשהו גוי ,לא אישה ולא ֶע ֶבד וסיים בהודיה על הסרת חבלי
השינה מעיניו והתנומה מעפעפיו .ואז עבר לבקש ,בעבור עצמו ובעבור
צאן מרעיתו,
ּו ְׁתננּו ַּהי ֹּוםּ ,ו ְׁב ָּכל י ֹּום,
ְׁלחן ּו ְׁל ֶח ֶסד ּו ְׁל ַּר ֲח ִמים,
ְׁבעי ֶניָךּ ,ו ְׁבעיני ָּכל ר ֹּואינּו
חתם ִרי ִבי ִמי ָּשאל את בקשתו ובירך,
ָּברּוְך ַּא ָּתה ה'ַּ ,הג ֹּומל ֲח ָּס ִדים ט ֹּו ִבים ְׁל ַּעמ ֹּו ִי ְׁש ָּראל
והרגיש כיצד ממלא שפע חסד הבורא את הבור אפל שנפער אמש בנשמתו.
אולם אז ,הגיעה חתימתן של ברכות השחר ואילצה אותו להתבונן
בעיניים פקוחות בשפל מצבו.
79
