Page 91 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 91
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
ובנותיו וחיי אשתו .כאשר הגיע לסיומן של ברכות השחר ,רעד גופו של
ִרי ִבי ִמי ָּשאל מבלי שיוכל לשלוט בו,
ש ַּת ִציל ִני....
ִמ ִדין ָּק ֶשה
ּו ִמ ַּב ַּעל ִדין ָּק ֶשה.
בין ֶשהּוא ֶבן ְׁב ִרית
ּובין ֶשאינ ֹּו ֶבן ְׁב ִרית,
ּו ִמ ִדי ָּנּה ֶשל גי ִהֹּּנם.
ומשהגיע לתיבה אחרונה' ,גי ִהֹּּנם' ,זעק ִרי ִבי ִמי ָּשאל זעקה איומה וצנח
אל הארץ ,כשק שעורים הנשמט מִּפרדה בשוק .שני בניו העומדים מימינו
ומשמאלו קפאו מפחד והביטו האחד בשני כניצבי מלח .במהומה
שהתפרצה בבית הכנסת בלטו לטובה ָּע ַּקאב גו ִוי ָּטע הבּוס ַּת ַּנאי ּו ְׁחו ָּואת' ֹּו
ָּח ַּסאן הרועה אשר זינקו במהירות אל ה ִרי ִבי נטול ההכרה ,הרימוהו כנשוא
האומנת את היונק והניחוהו על אחד משולחנות בית הכנסת שפּונה
מסידורי התפילה שעליוָּ .ע ַּקאב גו ִוי ָּטע הביא מאגן הטהרה ָּנ ְׁט ָּלה מלאה
במים והזה ממנה בעדינות על פני ה ִרי ִבי בזמן ש ְׁחו ָּואת' ֹּו מעסה את חזהו
ב ָּלא ְׁג ִבי 71שהזליף מבקבוק קטן שהוסתר בכנף בגדו ,שוכח שנשבע כי
מעולם אינו יוצא למרעה כשמשקה חריף אתו.
אחר כעשרה רגעים של הזלפת מים ומריחת ָּלא ְׁג ִבי פקח ִרי ִבי ִמי ָּשאל את
עיניו .הוא הביט סביבו וראה את בני קהילתו ,הגברים להם היה מנהיג
ויועץ ואת בניהם ונכדיהם לימד תורה ,מביטים בו בתדהמה וברחמים.
'שכחת לשים דבש בתה של הבוקר ַּיא ִרי ִבי?' ניסה להתלוצץ ָּע ַּקאב,
'אבל אין ברירה ,עצי הרימון ממתינים לדילול והצאן רעבות .אם לא נמשיך
להתפלל ,ילכו העזים של ְׁחו ָּואת' ֹּו ויאכלו את הרימונים שלי' המשיך
71שיכר אלכוהולי המופק ממוהל דקלים מותסס
81
