Page 16 - ספר נוער בסיכוי 2018

‫ואתגרים נוספים‪.‬‬ ‫הנוער ובכללו הנוער בסיכון עלו לסדר היום כתחום‬
‫ההתאמה והאבחון בזמן הנכון יכולה למלא את‬ ‫אקוטי המחייב שינוי בתפיסה המסורתית בסוגי‬
‫החלל הרוחני שנוצר אצל המתבגר‪/‬ת המצוי‪/‬ה‬ ‫המענים הניתנים לנוער זה בעת משבר או כמענה‬
‫באמצעות יצירת תכנים מקצועיים‪ ,‬מתן הכוונה‬ ‫למניעה‪ .‬טווח “המותר”‪“ ,‬והמקובל” השתנה‬
‫והתאמתה ע”פ כישורי הילד ובהתייחס ליכולות‬ ‫והמערכת ההורית והחינוכית החלה להפנים כי‬
‫הכלכליות והמנטליות של אופי הבית ממנו מגיע‬ ‫מה שהיה נכון לאתמול ‪,‬לא נכון להיום‪ .‬הדינאמיקה‬
‫היום יומית והחשיפה שיש לנוער החרדי היום אינה‬
‫הנער‪.‬‬ ‫דומה לדור הקודם גם אם אין אינטרנט “וקילקולי‬
‫חלק מאוכלוסיית הנוער המתבגר הנמצא בסיכון‬ ‫קידמה‪ ”...‬שיטות החינוך שעד היום היו מתאימות‬
‫מאופיינת בחוסר אמונה ביכולות העצמיות שלו‪,‬‬ ‫ונכונות דורשות בחינה וחייבות בריענון‪ ,‬בדיון‬
‫בשל כישלונות חוזרים בתחומים מגוונים לאורך‬ ‫מחודש על תכנים מקצועיים נוספים שאינם‬
‫כל תקופת הלימודים במוסדות הסטנדרטים‪,‬‬ ‫סותרים דעת תורה ומאפשרים להגיע לליבו של‬
‫והצריבה השלילית שחווה מתגובות הסביבה‬ ‫הנוער ולהאהיב עליו קיום חיי תורה ומצוות וחיי‬
‫הקרובה שאמורה להיות תומכת מכוונת ומכילה‪.‬‬ ‫אזרחות נורמטיביים‪ ,‬שכן השוליים מתרחבים‬
‫מרבית הבתים להם משתייכים ילדי הנוער בסיכון‪/‬‬ ‫והגוונים השונים של הנוער מתרבים‪ ,‬הפסוק בו‬
‫המתמודד אלו בתים מעוטי מודעות מנטלית‪,‬‬ ‫משתמשים באופן נדוש כ”כ “חנוך לנער על פי‬
‫ולעיתים אף מיעוטי יכולת כלכלית‪ ,‬מציאות‬ ‫דרכו” מחייב אותנו כהורים לשאול עצמינו‪ :‬האם‬
‫המונעת לעיתים את הטיפול האופטימלי המדויק‬ ‫אנו ערוכים לקבל את ה”דרכו”? האם לא הורגלנו‬
‫לתבנית סדורה של הגדרה “מי הוא הנער‪/‬ה‬
‫בסוג הבעיה הנדרשת במענה והכוונה‪.‬‬ ‫החרדי ה”אידאלי” ?! מי הוא הנער ירא השמים‬
‫אימפולסיביות‪ ,‬צבירת מרירות‪ ,‬ייאוש וליקויי‬ ‫האופטימאלי? האם אנו ההורים ‪,‬המחנכים‬
‫למידה הינם חלק מהסטיגמות שילדים אלו נושאים‬ ‫והמנהלים מודעים לשינויים התפיסתיים הקורים‬
‫על גבם מגיל צעיר‪ ,‬בשל חוסר רגישות והבנה‬ ‫בקרב הנוער מתחת לאפינו‪ -‬בתוך ביתנו אנו? עד‬
‫לצרכיהם‪ ,‬בשל חוסר לווי נכון של מוסדות החינוך‬ ‫כמה אנו ערוכים למענה הנכון על פי דעת תורה‬
‫ובהעדר טיפול מקצועי מכיל ומנחה‪ ,‬המשלב‬ ‫טהורה ללא פניות כאלה ואחרות? האם השכלנו‬
‫התייחסות לשילוב שבין מצבו של המתבגר‪ ,‬הבית‬ ‫לשים את ה”מה מקובל” ואת ה”מה יגידו” בצד?‬
‫ולהסתכל לילד שלנו בעיניים ולהקשיב לו‪....‬עד‬
‫‪ /‬ההורים והמוסד החינוכי‪.‬‬ ‫כמה הקשבנו לו? האם הפסקנו להאשים את עצמינו‬
‫העובדה המצערת שמוסד חינוכי אינו מוכן‬ ‫במצב? עד כמה הבנו כי גם לנו יש עבודה עצמית‬
‫ואינו נערך להתמודדות עם הסוגיות החינוכיות‬ ‫בסיפור הזה? עד כמה אנחנו מאמינים בילדים שלנו‬
‫והערכיות והאמיתיות‪ ,‬הינו תוצר של תפיסה‬ ‫‪,‬בעתידם ‪,‬וכמה כוח אנחנו נותנים להם להאמין‬
‫חברתית מסויימת‪ ,‬המקטלגת את המוסד כמוסד‬ ‫בעצמם? בדור הנוכחי חלק מהנוער הינו נוער‬
‫“אליטיסטי” (שערכו הכלכלי רב) הממסד החינוכי‬ ‫נהנתן אבל גם שואל‪ .‬נוער זה דורש מענה ‪,‬האמונה‬
‫הפך לאליטה שאין בה מקום ל”תופעות חינוכיות”‪,‬‬ ‫התמימה‪ ,‬הברורה האקסיומטית שקיבלנו מהורינו‬
‫ולאתגרים חינוכיים שאינם “על פי המקובל‬ ‫אינה מתקבלת על ידו ככתבה וכלשונה‪ ,‬הם ילדי דור‬
‫בספר”‪ ,‬נמצא כי לעיתים התלמידים מהווים “מוצר‬ ‫הדורש מענה ‪,‬הדורש הוכחות‪ ,‬דור של ידע עצום‬
‫מדף” שהנהלת המוסד והמחנכים מצפים שיגיע‬ ‫הנמצא בהישג יד‪ ,‬חלק מילדינו מביאים לידי ביטוי‬
‫כמוצר מוגמר‪ .‬האופי הביתי המקובל הוא אופי‬ ‫את סוגיותהאמונהומעליםתחומיענייןבכלתחומי‬
‫לניארי מוכתב ‪,‬ברור ‪,‬ונצמד ל”מקובל ולנחשב”‪,‬‬ ‫הידע הנדרשים והראויים להתייחסות וניווט נכון‬
‫(לפחות חיצונית) החשיפה של התלמידים לסוגיות‬ ‫של מבוגר משכיל‪ ,‬היודע לתת מענה להתחבטויות‬
‫חברתיות ‪ /‬השקפתיות ומוסריות היא מוגבלת‪,‬‬ ‫של סוגיות העולות מהחשיפה ל”חדש” ל”מעניין”‬
‫מסוננת ומינימליסטית ‪ ,‬בשל החשש מהתמודדות‬ ‫אנו נדרשים בשינוי תפיסה ופיתוח שלנו כהורים‬
‫‪,‬כמחנכים‪ ,‬כמלווים ע”מ לצלוח את התפקיד‬
‫וחשיפה שהממסד אינו ערוך לתת לה מענים‪...‬‬
‫רוב המערכות החינוכיות כיום משקיעות פחות‬ ‫הייחודי הזה של בניית המתבגר‪.‬‬
‫מחשבה בהתאמה לימודית ומקצועית לאופי‬ ‫כיום‪ ,‬מצוי אחוז גבוה של נערים‪/‬ות נושרים‪/‬ות‬
‫ולכישורי הילד האינדיבידואלי ויותר בהישגיות‬ ‫שלכל הדעות יכול היה להישאר בתלם‪ ,‬אילו היו‬
‫לימודית קולקטיבית רשמית‪ ,‬ומונעת בכך חיזוק‬ ‫משכילים לפתח עבורו תוכניות‪ ,‬מסלולי פעילות‬
‫הכישורים והיכולות הקיימות בהישג ידו של‬
‫‪16‬‬
‫המשך בעמוד הבא‬